תוכן

ה) אמנם אנשי כה"ג, החזירו עטרה ליושנו, כמו שהיתה בשבת בימי האבות, ובימי דור המדבר, שהיתה פב"פ נגד חזה. ועוד ליושנה, כסדר שאר האצילות, שאין שם אב"א, אלא ת"ת בד' דאמא נגד החזה שלה פב"פ, ומלכות היה לה שינוי זה דאחור, ועתה החזירוה ליושנה, כי כן ראוי להיות בסדר האצילות. ובהיותה בסדר נגד החזה, החיבוק ונישוק אינו כדרכה, אלא צריך לפשוט רגליו למטה מרגליה, כדי שתתעלה היא פב"פ ממש, ואז נהנים החיצונים מנה"י שלו המתפשטים למטה. וכשנפטר יעקב, נאמר ויאסוף רגליו אל המטה, היא המלכות הנקראת מטה. כי נשמת הצדיק בעודו בעה"ז, הוא בעלה דמטרוניתא, והזווג נעשה על ידו. הנה עתה בעת פטירתו, הוא עולה עד למעלה, לעשות הזווג בין ת"ת ומלכות, ביותר הארה ממה שהיה בחייו, והוא צריך להרכין ראשו למטה, אל החיבוק והזווג. וז"ס הכריעה באבות, שהוא פושט יד ימינית, בסוד ברכת אבות אליה בכריעה. ואח"כ זוקף, ומעלה אותה עמו. וכן בהודאה, כורע לצורך זווג בברוך, וזוקף בשם ומעלה אותה עמו.