תוכן

ה) א"נ כמו שפירש רש"י ז"ל, במלת כשעירים, שהוא לשון רוח סערה, והנה רוח סערה המועיל אל הדשא, היינו בהיות הצמח בתכלית הקטנות, והוא דבוק אל הטיט שבקרקע, והרוח מיבש הטיט, ומפריד אותו, שלא יהא דבוק בקרקע. ואח"כ בא המטר, ומגדלו יותר. וכן הפשט, הוא להפריד האדם, שהוא עדיין דבוק בחומר שלו, ואחר שהופרד מעט מן החומר, ומדברי העוה"ז, יכול ללמוד הסוד, ויתגדל כרביבים עלי עשב, כי העשב הוא נפרד מן הטיט, ויכול לסבול הרביבים להתגדל.