תוכן

ה) כבר ידעת מ"ש בזוהר, כי אם האדם יש לו זכות, וחושב בטוב בשעת הזווג, אזי הקב"ה מזמן לו נשמה טובה. ואם הוא חוטא וחושב ברע, אזי הקב"ה נותן לו נשמה רעה מסטרא אחרא. לכן יש צלם א' למעלה מראשו בשעת תשמיש, דוגמת הנולד, אם יהיה ננס, גבור, ארוך, חלוש, חכם, שוטה, עני, וכדומה. ואם האדם היה לו זכות, היה רואה אותו. ולכן ארז"ל, ראיתי בני עליה והמה מועטין, כי אותן שהם מאצילות הנקרא עליה, חפשתי ולא מצאתי. והנה בשעה שנזדווג יעקב עם בלהה, ירדו אז טפות הקדושה, ומה שירד, שוב אינו עולה. והנה כשבלבל ראובן יצועי אביו, אז אותן הטפות נכנסו בבטן אסנת, וילדה אפרים ומנשה. וז"ש, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, כי זה היה בבטן לאה, לכן הם נקראים שלי. אך ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, ע"פ מחשבתך ומעשיך כאשר תהיה ראוי. וז"ש ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וגו', וישמע ישראל, פירוש: הבין ישראל, כי אותו ענין לא היה עושה ראובן, כי אם שליח מאתו יתברך, ולא שהיה כוונתו לבלבל יצועי אביו, לכן אמר ויהיו בני ישראל שנים עשר ולא י"ד.