תוכן

ה) והנה בבריאת האדם נאמר נעשה בלשון רבים, לא עשה כן בכל השאר, אלא יהי אור יהי רקיע, בלשון יחיד. אלא המאציל העליון ברא הבריאה, ואין בעולם הבריאה כח להשיג אלא במדריגותיה לבד, לא נקודה אחרת למעלה, וכן היצירה וכן העשיה, ולא עשה כן אל האדם שרצה להשיג העולמות ויקשור את כלם, ונמצא שמה שחסר מן הזהר, שרצה המאציל שיתנו לו כל עולם ועולם חלק ברצונם, כדי שכולם ירחמו עליו, ואם יחטא יפגום בכולם, וכולם יבקשו עליו רחמים, ואם יזכה יגילו וישמחו בו כלם, ולכן רצה שיתנו לו חלקם, בזה שיזדווגו זו"ן דעשיה ויתנו לו מחיות פנימי שבהם נפש, וכן ע"י זווג זו"ן דיצירה, רוח מן המוח והחיות שלהם, וכן מן הבריאה נשמה, הרי בעולמות למטה, וכן מעולם האצילות, נפש ממלכות, רוח מזעיר, נשמה מאימא, חיה מאבא, ועל כן אמר (בראשית א' כ"ו) נעשה אדם לשון רבים, שנתיעץ בפמליא של עליונים ותחתונים שיתנו כלם ברצונם בו חלקם, וכן היה, והשיג אדם חלק מכלם, עד נשמה לנשמה מאבא דאצי'. ולכן כשחטא פגם עד המחשבה, כמבואר בזוהר.