תוכן

ה) ויהיו חיי שרה מאה שנה וכו'. דע, כי שרה היא סוד בינה, והדינין שבה שהיא תבונה. וזהו מסטרהא יוצאים דינין, ר"ל, בהתפשטותה למטה, אז יוצאין דינין. וזו נקראת אלהים, ושרה נקראת בחי' אלהים, כנודע, כי אלהים דיודי"ן עולים ש', ואחוריים של אלהים, כזה: א', א"ל, אל"ה, אלה"י, אלהי"ם, עולים ר', הרי ש"ר. וה' אותיות אלהים, הרי שרה. ולהבין הענין, דע כי הבינה יש לה שני בינות ושתי תבונות, בינה עליונה היא מהראש עד הטיבור עד מקום הטרפשא, וכן מציאות חכמה ג"כ עד הטרפשא. ובינה זאת מזדווגת עם אבא בסוד נשיקין, שהוא רוחא ברוחא, ועל זאת הבינה אנו אומרים דלא מתפרשן לעלמין, וזה הזווג בסוד הוי"ה אהי"ה, וזה מספיק לצורך העולמות. ואמנם אחר שנשברו הכלים, ונתדבקו הקליפות בקדושה, לא הספיק זה לתקן העולמות, והוצרך לעשות זווג מעור ולויות, והוא עם ישסו"ת, והבינה זווגה רוחא ברוחא הנז"ל, ונק' סמ"ך, שהם ו"ק (ו"ס כצ"ל משה) שלה חב"ד חג"ת. וסמך זו נעשה מן ו"ד (ו' כצ"ל משה) של יו"ד, וכשתכה עשרה פעמים ו', הרי ס'. וכן י"פ ד' עולה ם' סתומה, המורה על תבונה, וסמ"ך עולה ק"ך לרמוז לק"ך צירופי אלהים, ר"ל, בהתפשטותה מציאות הבינה יצאו אלו הצירופים. אמנם תבונה היא מ"ם סתומה, והוא צורת ב"ו, כי מציאות הבינה ב"ו, מציאות ז"א, שאות ו' סותם הב' ועשאה מ"ם סתומה, כזה: ם' לרמוז שהאור סתום שם. ומן הבינה העליונה, מן החיצוניות נתפשטו נה"י שלה לצורך העולמות, כדי לעשות זווג (מלכים א' ז' ל"ו) כמער איש ולויות, וזו בינה השניה. ועל אלו השני בינות נאמר (ישעי' כ"ז י"א) עם בינות, ג"כ בדרושים נאמר בענין אחר, והכל מתיישב.