תוכן

ה) שם בגמרא פ"ב דף י"ד ע"ב, וז"ל, ת"ר, ד' נכנסו בפרדס, ואלו הם: בן עזאי, ובן זומא, ואלישע אחר, ור' עקיבא כו'. הנה אחר שאדה"ר חטא החטא העצום ההוא, אשר עדיין פירותיו אנו אוכלים בעוה"ז, ולא נתקן עד ביאת המשיח. והנה ד' חכמים אלו, היו מופלגים בחכמה ובחסידות כנודע, והיו צופים ברוח הקדש, ובמעשה מרכבה. ועלה בדעתם, לתקן הפגם ההוא, שנפגם על ידי חטאו של אדה"ר, או לפחות לתקן החלקים של שרשי נשמתם הנאחזים באדה"ר. והנה הפגם שנפגם ע"י חטאו של אדם היה, כי הגדיל הכתר של ז"א שלא בזמנו, קודם שיכנסו המוחין של אבא. ועי"כ נפל הדעת של ז"א מצד אימא, למטה בין הכתפים, בשליש עליון של הת"ת. וכמו כן פגמים אחרים, כמו שנתבאר אצלינו, בענין חטאו של אדם וע"ש.