תוכן

ה) ואם תאמר, והרי אנו רואים אותו שהוא בחיים, ואיך הוא נקרא מת. כמו שהקשו על מ"ש בגמ', כי הרשע נכתב ונחתם למיתה בר"ה, ווהרי אנו רואים אותו שהוא חי. אבל התשובה היא עם הנזכר, כי שתי בחינות נשמה יש באדם: התחתונה, היא נכנסת בפנימיותו. והעליונה נשארת בבחינת צל"ם מקיף על ראשו, כמש"ה אך בצלם יתהלך איש כנודע. ובעת שהוא חוטא, ויורדת נשמתו, מדרגה התחתונה ממנה, אל תוך גהינם, כך נכנסת בפנימיותו, המדרגה התחתונה של נשמתו העליונה, הנקראת צלם. וכפי הבחינות שיורדת נשמתו התחתונה בגהינם, כך בחינות מדרגות, יורדות מנשמתו העליונה, אל תוך גופו להחיותו. וכאשר גמרה התחתונה לצאת מתוכו, ולרדת בגהינם, נגמרה גם נשמתו העליונה ליכנס בגופו ממש, ונשאר בלתי צלם על ראשו. ואם עוד יוסיף לחטא עוד, גם הצלם ההוא ירד מטה מטה לגהינם, מדרגה אחר מדרגה, כפי הגדר שחוטא, ואז גם הצלם ההוא נגמר לרדת ולצאת דרך מרגלותיו אל גהינם, אז עליו אמר הכתוב, כי אם עונותיכם היו מבדילים כו', ועליו נאמר ג"כ ונכרתה הנפש ההיא, כי כל בחי' נשמתו תמו נכרתה ירדו לגהינם, ונפסקה אחיזתם מלמעלה, ולא נשאר להם שרש למעלה. ואמנם הצדיקים, נשמתם התחתונה שוכנת תוך גופם, ונשמתם העליונה עומדת צל על ראשו בסוד אור מקיף, ומשם שואבת לו חיים מלמעלה תמיד, ומריקה אל נשמתו אשר בתוכו, ויש לו תמיד תרין רוחין, חד בעלמא דאתי, היא העליונה, שהוא בסיתום למעלה מן החזה. וחד לתתא בעלמא דין, מן החזה ולמטה, במקום הנגלה, אשר שם בנין הנקבה מלכות, הנקרא עולם הזה. וזהו סוד, משה משה, שמואל שמואל, כו'.