תוכן

ה) ובזה תבין מ"ש אצלינו, כי שם מ"ה הוא בז"א, וכן ביצירה, כי הרי ז"א הוא בחינת הרוח, וגם שם מ"ה זה הוא הרוח של הנקודות. [אמר הצעיר חיים הנה נסתפקתי בזה בענין א' והוא כי לעיל בש"א ח"א פ"ד ביארנו, כי אף אחר התיקון יש בחי' עגולים ויושר, בין בעתיק בין באריך וכו', ונסתפקתי היאך נתהוו העגולים והיושר אחר התיקון, אם נאמר כי העגולים נעשו משם ב"ן, והיושר משם מ"ה, א"א, שהרי לעיל ביארנו כי כל הנוק' דכל פרצופי האצילות דעתיק ודאריך כו'. נעשו משם ב"ן, והנוק' האלו מוכרח שהם יושר. ואם נאמר כי משם מ"ה נתקנו הדכורין כולם דיושר. ומשם ב"ן נעשו בחי' נוקבא דיושר המתחברין עם יושר דמ"ה, וכן נעשו מהם העגולים. זה קשה קצת, כי הרי אימא שהיא נוקבא, וכן נוקבא דז"א, לוקחין ג"כ משם מ"ה, כנ"ל בפרק זה, כנראה שיש נוקבא מבחי' מ"ה, ויש נוקבא מבחי' ב"ן. אלא שאפשר שהם העגולים בחי' נפש, שהם נוקבא בערך הרוח. אמנם היותר נכון, כי ממ"ה וב"ן מכל אחד, נעשה יושר ועגולים, ולכן לוקח אבא וז"א שהם זכרים, ממ"ה ומב"ן, זה ליושר, וזה לעגולים, והכל זכרים. ולוקחים אימא ונוקבא דז"א ממ"ה וב"ן, זה ליושר וזה לעגולים כנז"ל, והכל נוקבא. ונמצא כי כל היושר הוא זכרים ונקבות ממ"ה. וכל העגולים הוא מב"ן, בין זכרים בין נקבות. ועכ"ז קשה, והדבר אצלי צ"ע. גם במה שלוקחין או"א כל אחד מב' השמות מ"ה וב"ן תימא בעיני, כיון דאמא היא נוקבא, אין ראוי לקחת רק מב"ן, אשר ממנו נעשו הנוקבא. ואבא ג"כ ממ"ה לבדו. ובאולי נאמר, כי גם יש ישראל סבא ותבונה, ולקחום לצורכם, אלא שנכללו בהם. וכן הדבר בזו"ן, שלקחום לצורך יעקב ולאה. והראיה לזה, כי עתיק ואריך לא לקחו הם, אלא ממ"ה לבד, ונוקביהן מב"ן לבד, וצ"ע.