תוכן

ה) וכבר נתבאר בש"א, כי האזן והחטם והפה, יוצא מהם ממש הבל הנרגש, ומהעין יוצא הסתכלות, עם שאינו הבל ממש, כנז' בש"ב ח"א פ"א. ואמנם מן המצח, אינו יוצא לא הבל, ולא הסתכלות, רק הארה בלבד, וזמ"ש בזוהר תמיד, כד מצחא עילאה אתגלי, שאין בה רק גילוי הארה לבד, וזה מחמת רוב האור בתכלית אשר בו, כי הרי מבפנים כנגד המצח שם ע"ב, שהם המוחין דא"ק, ושם היה מקום הזווג, שנזדווגו ע"ב עם טעמי הס"ג, ולכן מן המצח עצמו יצא אור מ"ה הזה, וז"ש תמיד בזוהר, כד סליק ברעותא למברי עלמא, ר"ל כשעלו המיין נוקבין במצח הרצון, כתרגומו רעותא, למברי עלמא, הם תיקון שבעת המלכים הנק' עולם.