זהר

ה) ורזא דא, בראשית ברא אלהים. זהר, דמניה כלהו מאמרות אתבריאו ברזא דאתפשטותא דנקודה דזהר סתים דא. אי בהאי כתיב ברא, לית תווהא דכתיב, ויברא אלהים את האדם בצלמו.

פירוש הסולם

ה) ורזא דא בראשית ברא אלהים, וזה סוד ​בראשית וגו'. אשר א"א הנקרא ראשית, ברא, האציל בחינת הקטנות והסתימה, הנקרא זהר סתום, שבגדלות הוא השם אלהים. המלה ברא, יורה תמיד התהוות דבר סתום, כמ"ש בדברי הזוהר לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף נ"ט אות מ"ד). דבכל אתר, ברא, מלה סתימא איהו ע"ש.
זהר דמניה כלהו מאמרות אתבריאו ברזא דאתפשטותא דנקודה דזהר סתים דא: היכל זה הוא זהר, שממנו נבראו כל עשרה מאמרות, בסוד התפשטות הנקודה מזהר סתום הזה. פירוש, המוחין דגדלות דזו"ן מכונים מאמרות, כמ"ש לפנינו. ואומר, שמזהר סתים דישסו"ת, יצאו כל בחינת המוחין דזו"ן. דהיינו בסוד התפשטות ויציאת הנקודה מאויר הסתום, שאז נשארו אותיות אור. (כנ"ל בסמוך בד"ה ועביד).
אי בהאי כתיב ברא לית תווהא דכתיב ויברא וגו': אם בישסו"ת כתיב ברא, אין תמיה עוד במה שכתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו. פירוש, האדם דאצילות הוא ז"א, שיצא עם המלכות בסוד דו פרצופין. ונודע שהמלכות נצטמצמה מלקבל לתוכה שום אור ישר רק אור חוזר לבד, וא"כ תימה איך יכולים זו"ן לקבל מוחין מישסו"ת שהם אור ישר. וקושיא זו הקשה ר"ש (לעיל בהקדמת ספר הזהר דף י"ט אות ט"ז) דהא מ"ה לא הוי הכי ולא אתבני ע"ש בהסולם). וזהו שמתרץ כאן, ואומר אי בהאי כתיב ברא אם בישסו"ת כתיב ברא, שפירושו, שהמלכות עלתה במקום בינה, ובינה תפארת ומלכות דישסו"ת ירדו לזו"ן, כבר אין תימה בהכתוב, ויברא אלהים, שהוא בינה, את האדם שהוא זו"ן, בצלמו, במוחין דאמא, אע"פ שאינם ראוים ממקורם לקבל אור ישר. כי אותם בינה ותו"מ דישסו"ת שירדו לזו"ן בעת קטנות, נעשו עם הזו"ן לאחד, והם מקבלים בהם את המוחין דאמא שהם אור ישר. ואותו התירוץ מתרץ ג"כ ר"ש לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף כ"ה אות י"ז). דאמא אוזיפת לברתא מאנהא (עיין בהסולם שם).