זהר

ה) זכאה איהו מאן דסליק לה לאתרה, ולקודשא בריך הוא לאתריה, דאתמר ביה הנה יהו״ה רוכב על עב קל, הנה יהו״ה יוצא ממקומו, אמר ליה רבי אלעזר אבא, וכי יכול בר נש לאחזרא לקודשא בריך הוא לאתריה, אמר ליה אין, כמה דאשכחנא בדוד דאמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום ליהו״ה כו', בההוא זמנא דבר נש אחזר ליה לאתריה, מה כתיב ביה ממקומו יפן ברחמיו לעמו, ובמאי חזרין ליה לאתריה, אלא בשלימו דתקונא דתקינו בצלותא, ואוכח דבתר דאמר ממקומו יפן ברחמיו לעמו, אמר המיחדים את שמו ערב ובקר תמיד בכל יום אומרים פעמים, דאינון ה״ה, דצריך לאחזרא י׳ לגבי ה׳ דאיהו מקום דלעילא, ולאחזרא ו' לגבי ה׳ דאיהי מקום דלתתא, בגין דקודשא בריך הוא אומי דלא יחזיר לה׳ דלעילא, עד דיחזיר לה׳ דלתתא, ורזא דמלה לא אבא בעיר וגו׳ והא אוקמוה.

תרגום

ה) זכאה איהו וכו׳. זכאי הוא מי שמעלה אותה למקומה, ואת הקדוש ברוך הוא למקומו, שנאמר בו הנה יהו״ה רכב על עב קל, הנה יי׳ יצא ממקומו. אמר לו רבי אלעזר, אבא, וכי יכול בן אדם להחזיר את הקדוש ברוך הוא למקומו. אמר לו, כן. כמו שמצאנו בדוד שאמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום ליי׳ כו'. באותו זמן שהאדם מחזיר אותו למקומו, מה כתוב בו, ממקומו יפן ברחמיו לעמו. ובמה מחזירים אותו למקומו. אלא בשלימות התקון שמתקנים בתפלה. ומוכח, שאחר שאמר ממקומו יפן ברחמיו לעמו, אמר המיחדים את שמו ערב ובקר תמיד בכל יום אומרים פעמים. והם ה״ה שהוא מקום שלמעלה, ולהחזיר ו׳ לגבי ה׳ שהיא מקום שלמטה. מפני שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא יחזיר ה׳ שלמעלה עד שיחזיר ה׳ שלמטה. וסוד הדבר [ו]לא אבא בעיר וגו׳ והרי העמידוהו.