זהר

ה) כיון דאמר אמת, אמאי ויציב, דאיהו תרגום, ומה אצטריכא הכא, אלא ודאי, כל אמת, דא יעקב. ויציב, דא יוסף. ואצטריך לאתדבקא בתרווייהו. ובגין דפרשת ציצית רזא דכלה, אצטריכת לון, מיד אנן אמרי תרווייהו, אמת ויציב. וע"ד אמת דא יעקב, ויציב דא יוסף. אי הכי, אמאי תרגום. אלא בגין דאמת אמת לא אמרינן, בגין פגימו. וע"ד איהו תרגום, ולית פגימו בתרווייהו.

פירוש הסולם

ה) כיון דאמר אמת וכו': שואל. כיון שאמר אמת, למה אומר ויציב, שהוא תרגום של אמת. ולמה הוא נצרך כאן, כיון שכבר אמר, אמת. ומשיב, אלא ודאי, כל, אמת, זהו יעקב, שהוא ת"ת. ויציב, זהו יוסף, שהוא יסוד. וצריך להתדבק בשניהם, בת"ת ויסוד. ומשום שפרשת ציצית ה"ס הכלה, שהיא מלכות, היא צריכה להם, לת"ת ויסוד, שיתחברו עמה. מיד אנו אומרים את שניהם, אמת ויציב. וע"כ, אמת, זהו יעקב, ויציב, זהו יוסף, שהם ת"ת ויסוד. שואל, א"כ למה אומרים ויציב בלשון תרגום. ומשיב, אלא משום שב' פעמים, אמת אמת, אין אנו אומרים. משום שהוא פגם (כמ"ש ברכות יד:) וע"כ הוא תרגום, ואין פגם, כשאומר שתי פעמים. כיון שאינם בשפה אחת.