זהר

ה) ולבתר אתו לארעא קדישא, ואתיישבו בה ת"כ שנין, לתשלום שבעין שבועין, ושבעין שנין, עשרה שנין לכל יומא, מאינון דינקין משביעי, דשבת הגדול אוף הכי איקרי שביעי מתתא לעילא. דכליל כאחד זכור ושמור. ולבתר אתקיימו ת"כ שנין בארעא, על חילא דאורייתא, דהוו מתעסקי.

פירוש הסולם

ה) ולבתר אתו לארעא וכו': ואח"כ באו לארץ הקדושה, ונתישבו בה ת"כ שנים לתשלום שבעים שמטות, כי שבעים שמטות הם ת"צ שנים, שהם ע' שנים דגלות בבל, ות"כ שנים שנתקיימו בארץ הקדושה. ומפרש, ושבעים שנה דבבל, הם עשר שנים לכל יום מאלו ז' ימים חג"ת נהי"מ היונקים משביעי, דהיינו בינה. וכיון שפגמו ביובל נתחייבו להיות בגלות עשר שנים בעד כל יום. שהם ע'. שז"ס שבע על חטאתיכם. דשבת הגדול, שהיא בינה נקראת גם כן שביעי, ממטה למעלה בסוד זכור ושמור הכלולים כאחד בבינה כי חג"ת נה"י דז"א ה"ס זכור. והמלכות, ה"ס שמור. וכשכלולים כאחד בבינה, נמצאת הבינה, שכוללת בתוכה כל ז' ימים, וע"כ אלו שפגמו בשמטה, נתחייבו להיות בגלות עשר שנים בעד כל יום שבבינה. שז"ס שבע על חטאתיכם. ואח"כ נתקיימו ת"כ שנים בארץ בזכות התורה שהיו עוסקים בה.