פירוש הסולם
ה)
ואע"ג דאיהו שביעאה וכו': ואע"פ, שהמלכות, שהיא דוד, הוא שביעי, הוא רביעי בימים, דהיינו שאחרי חג"ת, היא מלכות מבחינת דוד (כנ"ל בהסולם אות פ"ה). ויוסף שהוא יסוד, הוא שביעי, דהיינו אם תחשוב המלכות ליום ד', נמצא היסוד יום ז'. אבל, כשהמלכות נכללת ביוסף, שהוא יסוד, והוא נותן, למלכות, תוספת מעדנים מבית המלך, שהוא ז"א, נקראת אף המלכות שביעי.
פירוש. כבו נתבאר שיש ב' מצבים במלכות, שבמצב הא' היא בסוד ב' המאורות הגדולים, שמקבלת מצד שמאל דבינה, כמו שז"א מקבל מצד ימין דבינה. ואז נבחנת המלכות שהיא בקומה שוה עם ז"א, שחג"ת דז"א הוא לימין והמלכות לשמאל. והמצב הב' הוא אחר שנתמעטה והיתה. לנקודה תחת יסוד דז"א. שאז היא נבנית לנוקבא דז"א, שתקבל מז"א, ולא מבינה. וגם במצב הב' שולטים בה הכלים דמצב הא',
(כנ'"ל לך אות פ"ה ע"ש). ולפיכך, נבחנות במלכות ב' בחינות. א) השורש שנשאר בה ממצב הא'. שמבחינה זו היא רביעית לחג"ת, שחג"ת ה"ס ימין והמלכות היא שמאל, ואז היא ספירה רביעית. והיא הנקראת מלכותא דדוד. ומבחינה זו נאמר בה אבן מאסו הבונים,
(כנ"ל לך אות פ"ה) וכן מבאר הזהר
(בראשית א' אות קי"ח) שאומר, ויומא רביעאה, איהו יומא מאיס מבונים, כד"א אבן מאסו הבונים. ע"ש. ב) הוא השליטה של מצב הב', שמבחינה זו, נבחנת שמקבלת מן יסוד דז"א שנקרא יוסף. ואז היא ספירה שביעית. והיא נקראת מלכותא דיוסף, דהיינו שמקבלת מיוסף שהוא יסוד דז"א. וז"ש,
רביעאה איהו ביומין, שהיא המלכות אחרי חג"ת, שזה משורש המצב הא' שנשאר במלכות.
אבל כד אתכלילת ביה ביוסף וכו'
אקרי אוף איהי שביעאה. והיינו מצד מצב הב', אחר שנתמעטה לנקודה תחת היסוד. שאז נבחנת לספירה שביעית.
