זהר

ה) תא חזי, נהירו עילאה למהוי נהיר האי אור. ומההוא נהירו חידו דכלא ביה. והוא ימינא לאתעטרא גלופי גלופין בהדיה. והא אתמר, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דא אור קדמאה, דגניז קב"ה לצדיקיא, לאינון דחלי חטאה כדקאמרן. ויהי ערב, מסטרא דחשך. ויהי בקר, מסטרא דאור. ומגו דאינון דמשתתפין כחדא, כתיב יום אחד.

פירוש הסולם

ה) תא חזי נהירו וכו': בוא וראה, הארה העליונה של קו האמצעי, היא, שיאיר, אותו אור החכמה שנגנז, כי מהארה הזו של החכמה, נמצא בו שמחת הכל. והקו האמצעי הוא ימין, שחקוקי חקוקות דהיינו הארת השמאל המלאה עם דינים, המכונים חקיקות, מתעטרות עמו. כלומר שעיקר קו האמצעי הוא בהארת החסדים שבימין, אלא שגם החכמה שבשמאל כלולה בו. וע"כ יש בו שמחת הכל, בין מימין ובין משמאל. ולמדנו זה ממה שכתוב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שזהו אור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים, לאותם יראי חטא. כמו שאמרנו. ויהי ערב, הוא מצד החשך, ויהי בקר הוא מצד האור, ומתוך שהם מתחברים יחד, כתוב יום אחד.
פירוש. אע"פ שאור הראשון נגנז על ידי קו האמצעי כנ"ל, עכ"ז לא נתכוון לגנזו לגמרי, אלא להיפך, שנתכוין שע"י הגניזה יוכל אור ההוא להאיר לצדיקים יראי חטא. מתוך שהם זהירים לקבל אור ההיא ממטה למעלה. כנ"ל בדבור הסמוך. והוא מטעם כי אין שלמות אלא ע"י הארת החסדים שבימין עם החכמה שבשמאל ביחד. ואז שמחת הכל בקו האמצעי המיחדם יחד. וזה שמסיים, ויהי ערב, מסטרא דחשך, דהיינו קו השמאל הנקרא חשך. ויהי בקר מסטרא דאור, דהיינו קו הימין הנקרא אור. ומגו דאינון דמשתתפין כחדא, דהיינו שמתחברים יחד על ידי קו האמצעי, כתיב, יום אחד. שהוא כל השלמות והאחדות.