זהר

ה) ת״ח שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון, דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואיברו אתוון כל״ך סעפ״ה יאעוצ״ה ם״ן דמנצפך כליל לון, ם אוקמוה, לםרבה המשרה. נ׳ הוה אסתים להאי ולהאי, כדין כתרין כלילן הוא ו׳ דשמא קדישא אתקין ליה, וסתים מבועהא. בתר דאולידת, פתיחא הות בחד רישא דפתחא.

פירוש הסולם

ה) ת״ח שמא חדא וכו׳: בוא וראה, שם אחד קדוש יש באותיות חקוקות השולט מחצות לילה והלאה, והם האותיות כל״ך סעפ״ה יאע״וצה, דם״ן דמנצפ״ך כולל אותם. ם׳ העמידוהו, בסו״ה, לםרבה המשרה, שם' סתומה כתובה באמצע המלה, שהיא רומזת לבינה בעת שליטת השמאל שהאורות סתומים בה. נ׳ היתה סותמת לזו ולזו, היינו הנ׳ כפופה בסוד נפלה ולא תוסיף, סתמה הבינה והמלכות. כי אז הספירות היו כלולות, דהיינו שהמלכות והבינה נכללו זו בזו, והיתה גם הבינה בנפילה כמו המלכות, הו׳ של השם הקדוש התקין את המלכות שה״ס נ׳ והמשיך לה קו השמאל בצורת ו׳, שאז קמה מנפילתה, אבל, וסתם המבועים שלה. כי ע״י שליטת השמאל נסתמו האורות ונקפאו. (כנ״ל ב"א דף צ׳ ד״ה כתיב) ועד״ז היתה הבינה נסתמת בשליטת קו שמאל. שע״כ נקראת הבינה אז ם׳ סתומה. ואחר שהולידה הבינה את הו׳ דהויה שהוא ז״א, שה״ס קו האמצעי או המלכות הולידה את הנשמה, אז נעשתה פתוחה בראש פתח אחד, דהיינו שהם׳ סתומה נפתחה מלמטה ונעשתה למ׳ פתוחה.
פירוש, שהזהר מדבר כאן מבינה ומלכות בבת אחת, כי מטעם עלית המלכות לבינה נתכללו זה בזה, כמו שמביא הזהר עצמו. נ׳ הוה אסתים להאי ולהאי, כדין כתרין כלילן הוא. וע״כ הם' סתומה הרומזת על בינה בעת שהיא בשליטת השמאל, מפרשה הזהר גם על המלכות. ולא עוד, אלא אפילו הצורה של ם׳ סתומה מפרשה בצורת נ׳ כפופה שהיא המלכות, עם ו', שה״ס זרוע השמאל של הו', המתחברת עם צורת הנ׳ וסותמתה, ועושית אותה לצורה מרובעת כמו ם׳ סתומה. ואח״כ חוזר לבינה, שנאמר בתקונים, כי אחר שהבינה הולידה את הו׳ שה״ס ז״א נפתחה הם׳ סתומה ונעשתה למ׳ פתוחה, שהיא ג״כ צורת נ בחבור עם ו׳, אלא שיש לה פתח מלמטה. הרומז שנפתחה מסתימתה ומשפעת אורותיה לתחתינים. ואח״כ חוזר ומדבר ממלכות, שאומר בדבור שלאחר מכאן, כד אתחריב בי מקדשא וכו' שחזר שוב לדבר מם׳ סתומה שבמלכות.