זהר

ה) תו נשיב בה, ואפיק חד חילא טמירא, דאתקרי יהו״ה, מדת רחמים, ואקרי שמים. וקיימא בין תרין חילין, דאקרון צבאו״ת. מהאי נפקן כל חילין וכל משריין עלאין, כל חד וחד לזניה, לקיימא ולאנהגא עלמין, עליה כתיב, ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך.

פירוש מעלות הסולם

ה) תו נשיב בה וכו׳: עוד נפח בו, והוציא כח אחד גנוז, שנקרא הוי״ה מדת הרחמים היינו ספירת תפארת. ונקרא שמים, וקיים להשפיע לבין ב׳ החיילות הנקראים צבאות היינו נצח הוד, מזה יוצאים כל החיילות וכל המחנות העליונים כל אחד ואחד למינו. לקיים ולהנהיג העולמות, עליו כתוב ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך (עיין באדרא זוטא דף פ׳ אות קץ).
ביאור הדברים, המשנה מבארת בקיצור נמרץ איך שאריך אנפין תיקן לזעיר אנפין באפן שתהיה לו היכולת לקבל את כל התיקונים והמוחין. ומבארת את סדר אצילות המוחין שלו בסוד השמות: אהי״ה, חכמה. אשר אהיה, בינה. הוי״ה, דעת. אל, חסד. אלקים, גבורה. הוי״ה צבאות, תפארת נצח הוד. וזה אמרו, בשעתא דסלקי ברעותא דרישא חוורא שהוא גלגלתא דא״א, שעליו נאמר ושער רישיה כעמר נקא, ושעל ידו מתתקנים כל פרצופי אצילות, כמ״ש באדרא רבא (אות קע״ד) וכלהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא וכו׳ אתתקן. כד אתתקן, תקין כל תקונין דלתתא, תקין כל תקונין דעלאין ותתאין, מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא לית עמא מתתקנא ואי איהו מתתקן כלהו מתתקנן.למעבד יקרא ליקריה התקונים שברישא חוורא נקראים אור יקרות, וז״א המקבל את התקונים נקרא יקר ליקרו, בסוד לבוש יקר דנהיר שהוא אור דחסדים. (עיין בהקסה"ז אות י״ד) וזה כלל שבשעה שהעליון מאציל לתחתון מאציל אותו ממדרגת עצמו, כי אין העדר ברוחני, וכל המדרגות היוצאות בזו אחר זו אין אחת מבטלת את חברתה ואין הגדלות מבטלת את הקטנות. וע״כ כשא״א רצה להאציל את הקטנות דז״א, העיר בעצמו מדרגת הקטנות, שעקרו הוא עלית המלכות עד לחכמה סתימאה ונסתיים הראש דא״א בחכמה סתימאה. וזה אמרו סליק חד טהירו סתימו ברישא דכלא, שהוא חכמה סתימאה אשר עליה נאמר באדרא זוטא (אות ל״ז)וחכמתא דא סתימאה רישא לכל רישיה דשאר חכמות, שהיא ראש להתפשטות אור החכמה. והוא משפיע את מדרגת הקטנות לבינה ולז״א. וכן כשרצה להשפיע את קו השמאל, העיר השמאל של עצמו והשפיע לבינה ולז״א. ונודע סוד אצילות המוחין דז״א שהוא בסוד תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא, כי אחר שיצא קו השמאל דבינה נעשתה מחלוקת בין ימין ושמאל, ולא יכלו להאיר עד שעלה ז״א בסוד קו האמצע והכריע ביניהם. שז״ס תלת נפקי מחד, שחב״ד שהם תלת יצאו מז׳׳א, וכל שיעור אור אשר התחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון, וע״כ חד בתלת קיימא זכה ז׳׳א ג״כ בתלת מוחין חב״ד. ונתפשטו אליו כמו שיתבאר להלן.
וזה אמרו נשב בה, כי בזמן שעורר קו השמאל היתה עוד הטהירו סתימו כי לא יכלו להאיר מחמת המחלוקת שבין ימין ושמאל, ונשב בה היינו קו האמצע שנפח ונשב בקו השמאל ומיעטו, ואפיק קומרין טהירין שהם האורות המכוסים בדינים שבקו השמאל מתחברן כחדא כלא מתחברים כולם כאחד ומתייחדים עם הימין ע״י הכרעת קו האמצע. וסליקו ונחתא שע״י עליית המלכות לראש א״א יצאה הבינה וגם תו״מ, מראש א״א לבחינת גוף, דהיינו ו״ק בלי ראש, ונשאר בראש א״א רק כתר וחכמה, וכן בינה ותו״מ של ע״ס הבינה ירדו לבחינת זו״ן ונשארה בינה בכתר חכמה דכלים וו״ק דאורות. ואח״ז לעת גדלות החזיר א״א את הבינה לראשו, וכן הבינה החזירה למדרגתה את בינה ותו״מ שלה שנפלו לזו״ן, וגם זו״ן באו אז עם הבינה ותו״מ ביחד למדרגת בינה להיותם דבוקים בהם, וזה אמרו ואתעביד כלא חד, שע״י יציאת הבינה לחוץ מראש א״א הורידה את בינה ותו״מ מע״ס שלה ונתדבקו בזו״ן, שמסבה זו אח״כ לעת גדלות עולים זו״ן עם בינה ותו״מ אלו למדרגת בינה ונעשים לאחד עם מדרגת הבינה.
וזה שאומר (באות ג׳) וההוא טהירו סתימו כד נשיב בה ואנהיר מתחיל לבאר את מוח הראשון של ז״א שהוא חכמה, הנמשך מאו"א עלאין, שה״ס ג״ר דביגה, שהם תמיד בסו"ה כי חפץ חסד הוא ואינם מקבלים חכמה לעולם, ולכן כד נשיב בה ואנהיר אקרי אהי״ה בבחינת אור מקיף, כדרך או״א שבהם לא יצא הי' מאויר שלהם. ולפיכך מספיקה קומת החסדים שיצאה על המסך דמלכות ליחד ב׳ הקוים זה בזה, בבחינת חכמה דימין.
ואח״כ מבאר ג׳ קוים דישסו״ת שמהם נמשך מוח בינה דז״א, וישסו״ת הם ז״ת דבינה דא״א, כי ג״ר דבינה דא״א נתתקנו באו״א עלאין, וז״ת דבינה דא״א נתתקנו בישסו״ת. ותחילה יצא קו ימין דישסו״ת שהוא כו"ח דישסו״ת, והוא נתתקן בעת עליית מלכות דישסו״ת לבינה דישסו״ת וזה אמרו ההוא טהירו סלקא וסיימה מדרגת ישסו"ת תחת החכמה, ובינה ותו"מ דישסו״ת נפלו למטה למדרגת ז"א, ואלו ב׳ הכלים כתר וחכמה שנשארו במדרגת ישסו״ת נעשו לקו ימין. וכיון שאין שם רק ב׳ כלים כו״ח אין בהם רק ב׳ אורות רוח נפש וחסרים מג״ר. ואח״כ יצא קו השמאל שהוא ג׳ הכלים בינה תו״מ דישסו"ת, אחר שחזרו ועלו מנפילתם, והוא נתתקן ע״י הארת חכמה בינה דא״ק המוציאה את המלכות מן הבינה דישסו״ת ומחזירה למקומה, וז״ש ונחתא שיורדת למקומה, ואז חוזרים ועולים בינה תו״מ דישסו״ת למדרגתם, וכיון שנשלמו ה׳ כלים בפרצוף נתלבשו בהם ה׳ אורות נרנח"י ובינה ותו״מ שעלו נעשו לקו שמאל דישסו״ת, ועם יציאת קו השמאל נעשית מחלוקת בין הימין והשמאל, שהימין רוצה לשלוט לבדו ולבטל את השמאל, וכן השמאל רוצה לבטל את הימין ולשלוט לבדו, וזריק זיקין נציצין כי מתגלים הדינים שבשמאל ושניהם אינם יכולים להאיר, כל עוד שלא נתקן הקו האמצעי, ואנשיב בה, ואפיק חד חילא טמירא היינו קו האמצעי היוצא על ידי המסך של המדרגה התחתונה מישסו"ת שעלתה למ״ן לישסו״ת והיא ז״א, שעלה לישסו״ת עם ג׳ הכלים בינה תו״מ בעת שחזרו ועלו למדרגתם, שקומת האור היוצאת על מסך הזה מיחדת הימין והשמאל שבישסו״ת לאחד, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל יאיר מלמטה למעלה, ואז מתלבשת החכמה בלבוש החסדים ויכולה להאיר. והחסדים נכללים בהארת החכמה ונשלמים בג״ר.
והנה ב׳ כחות פועלים ועולים מקו האמצעי כדי להכניע את קו השמאל להתיחד עם החסדים שבקו הימין, א׳ הוא המסך דבחי״א שבקו האמצעי שהוא ז״א, שהמסך הזה ממעט את קומת החכמה שבקו שמאל מבחינת ג״ר דחכמה, לקומת ו״ק דחכמה, וזה שאומר ואנשיב בה דהיינו שנפח בה שלא תתפשט ממעלה למטה אלא תאיר מלמטה למעלה. ב׳ הוא ואפיק חד חילא טמירא היינו הזווג של אור העליון הנעשה על מסך זה דבחי"א הממשיך קומת אור דחסדים, ואז מאחר שמצד אחד ירדה קומת החכמה שבשמאל לו״ק דחכמה, שהוא מכח המסך. ומצד ב׳ נתרבו החסדים על הקו השמאלי מב׳ צדדים, מצד קו הימין, ומצד הזווג של האור העליון על המסך שבקו האמצעי אז נכנע קו השמאל ומתייחד עם החסדים שבקו הימין ושבקו האמצעי, ובזה נשלמו ג׳ הקוים שבישסו"ת, ואקרי שמיה אשר אהי״ה. שמהם נמשך מוח בינה דז״א.
בגליפו וכו', כעת מבארת המשנה את מוח הדעת דז״א הנמשך מקו אמצעי דבינה שהוא שורש הז״א שעלה והכריע בין ימין ושמאל דבינה בסוד תלת נפקי מחד. והנה זו"ן מבחינתם עצמם אינם ראוים לקבל מוחין משום ששולטת בהם המלכות דמדת הדין שכח הצמצום רוכב עליה שלא לקבל הארת החכמה. ומלכות זו דמדת הדין נקראת מנעולא שמתחלה כשהוא צריך למעט ג״ר דקו שמאל, פועל זה במסך דמנעולא דהיינו במלכות דמדת הדין שבכל מקום שהיא מתגלית פורח משם אור העליון. אלא אח״כ נשתתפה המלכות במדת הרחמים דבינה, ומלכות זו המשותפת בבינה נקראת מפתחא, ומתוך שהוא רוצה להשאיר את ו״ק דחכמה, ע״כ הוא מעלים ומכסה אח״כ את המסך הזה דמנעולא, ופועל עם המסך דמפתחא שהיא המשותפת בבינה, ובכחה נשארה הארת ו״ק דחכמה, וזה אמרו בגליפו היינו בחקיקות של בינה תו״מ שהם הכלים דקו שמאל דישסו״ת שעלו והשלימו את ישסו״ת לה׳ כלים,טמיר וסתים אינון קומרין טהירין דאתחברו שם גנוז וסתום האורות המכוסים שבקו שמאל דז״א החפצים בחכמה שנתמעטו מג״ר דחכמה ונתחברו אל הימין, מגו חד טינרא סתים שהוא המסך דמנעולא שהיא המלכות דמדת הדין הנקראת אבן סתימה שכח הצמצום רוכב עליה שלא לקבל חכמה כלל. נפקי בגלופא ואחרי שנתמעט קו השמאל אז מעלים ומכסה על נקודת המנעולא, ויוצא בחקיקות בחילא דההוא טהירו עלאה בכחו של הזווג דאור העליון קומת חסדים בו״ק דהארת חכמה שהוא פעולה הב׳ הנ״ל. ואקרי הוי"ה שהוא מוח הדעת דז״א.
אחר שביארה ג׳ המוחין חב״ד דז״א, מבארת איך שג׳ מוחין אלו מתפשטים בתקון ג׳ הקוים בחסד דז״א הנקרא אל כנודע כי כל קו כלול מכל ג׳ קוין, ונקרא ימין או שמאל רק על שם השליטה. כי בימין ישנם כל ג׳ הקוים והימין שולט וכן בשמאל ישנם כל ג׳ קוין ימין שמאל אמצע והשמאל שולט. ומתחיל מהקו האמצעי, ואומר תו נשיב בה, שהוא האור העליון הנושב וממעט את קו השמאל, ואפיק זיקין נציצין זרקין לכל עיבר שהוא קו השמאל דחסד, ואפיק חד חילא טמירא שהוא קו הימין דחסד נציץ לכל סטר כי החסד הוא השולט ואור החוזר שהוא חסדים, נקרא תמיד נציצא ואקרי אל שהוא שם של חסד בסו״ה חסד אל כל היום. כעת מבארת ג׳ הקוים דגבורה בסוד השם אלקים ואומרת תו, עוד, ההוא טמירא טהירו סתים נשב בה היינו קו האמצעי הנושב וממעט את קו השמאל, וסלקא והמלכות עולה לבינה ויוצאת הקטנות, בב׳ כלים ונחתא ואח״כ יורדת למקומה ויוצאת הגדלות בה׳ כלים, וסליק באלף ומאתן קיטורין דנורא היינו קו השמאל גבורה דגבורה, ואלף רומז על אור החכמה בסו״ה ואאלפך חכמה ומאתן הם ב׳ הספירות כתר חכמה דבינה אשר ספירותיה הן במספר מאות. ואפיק חד חילא טמירא היינו החסד וקו הימין אשר בגבורה, ואקרי אלקים ונקרא בשם אלקים ודא גבורה כי השם אלקים הוא השם של גבורה. מהאי ממדת הגבורה, מתפשטאן חילין טמירין להטין לכל סטר כי כאן מדת הגבורה היא השולטת מנהון די מתקנן בתקוני יאות המאירים מלמטה למעלה באצילות. ומנהון די מתקנן בתקוני אחרא המתפשטים ממעלה למטה לבי״ע.
תו נשיב בה כעת מבארת ימין ושמאל שבספירת התפארת קו אמצעי דז״א, ואומר תו נשיב בה כדי למעט קו השמאל מג"ר דחכמה לו״ק דחכמה, ואפיק חד חילא טמירא היינו קומת החסדים דאתקרי הוי״ה מדת רחמים היינו תפארת ואקרי שמים המשפיעים לנצח והוד דאקרון צבאות ולכן נקראים נצח והוד צבאות כי מהאי נפקן כל חילין, וכל משריין עלאין כל חד וחד לזניה לקיימא ולאנהגא עלמין משום שכל השפע לקיים ולנהג את ג׳ עולמות בי״ע יוצאת מנצח הוד המקבלים מתפארת. עליה כתיב ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך.