זהר

ה) איהי דעכה שרגא דיליה, דאתמר ביה נר י״י נשמת אדם, צריכה לאוקדא ליה בליל שבת, באתערו דשלהובין דאשא דרחימו לגבי בעלה. ורזא דמלה, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. ואתערו דחמימותא דליל שבת מאתתיה, צריכא ברחימו ודחילו. ודא איהו אשה כי תזריע וילדה זכר.

פירוש מעלות הסולם

ה) איהי דעכה שרגא וכו׳: היא כבתה נרו, שנאמר בו נר ה׳ נשמת אדם, צריכה להדליק אותו בליל שבת, כי בשבת מאירים מוחין דחיה, בהתעוררות של שלהבות אש האהבה אל בעלה, וסוד הדבר, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, כי בעת הארת חכמה שבקו שמאל דאמא אל הנוקבא הוא אש שורף, להיותו בלי חסדים, וכשבא קו הימין בחסדים שלו המכונים מים, לכבות את השריפה אינו מכבה בזה את הארת החכמה, אלא אדרבה הוא מוסיף ומשלים את הארתה, כי מלביש החכמה בחסדים, והיא מאירה בכל השלימות. והתעוררות החמימות מאשתו בליל שבת צריך להיות באהבה ויראה. וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר. כמפורש לעיל (אות ג׳) ד״ה פירוש הדברים.