זהר

ד) פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש. מאן מחצית השקל איהו כגון חצי ההין, ודא ו', ממוצע בין שני ההי"ן. אבנא למשקל בה, דא י', עשרים גרה השקל: דא יו"ד. העשיר לא ירבה, דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י'. והכי אתמר בס"י, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט, דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כד"א עשר ולא תשע. ממחצית השקל, דאיהו י'.

פירוש הסולם

ד) פקודא, ליתן ​מחצית השקל בשקל הקדש: שואל, מהו מחצית השקל. ומשיב, הוא כמו חצי ההין וזהו ו' שהוא ממוצע בין ב' ההין. אבן לשקול בה, הוא י', עשרים גרה השקל, הוא יו"ד. ​העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא ז"א, שלא ירבה על י'. וכך למדנו בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט, זהו צדיק, שהוא יסוד, לא ימעיט מעשר, כש"א בספר יצירה, עשר ולא תשע. ממחצית השקל שהוא י'.
ביאור הדברים. ומוכרחים תחלה להבין פנימיות המקראות שבפרשה. ​כי תשא את ראש, היינו כשתמשיך ג"ר לבני ישראל, כי הג"ר נקראים ראש. לפקודיהם, היינו בסוד ג' נקודות חולם שורק חירק, ונתנו איש כפר נפשו לה', היינו שינזר מלהמשיך הג"ר דחכמה שבשמאל, אלא יעלה אותם לה', ולא יהיה בהם נגף, אבל אם ימשיך הג"ר דחכמה יהיה בהם ח"ו נגף, דהיינו מכח הדינים דשמאל כנודע. בשקל הקדש, היינו המשכת החכמה, אשר מדרגה שלמה היא עשרים גרה השקל, כי במדרגה השלמה יש בה ע"ס דאור זכר המושפע ממעלה למטה, וע"ס דאור נקבה המושפע ממטה למעלה. והם עשרים ספירות, ולהיותם מבחינת השמאל הם מכונים עשרים גרה, מלשון ​גר הייתי בארץ נכריה. מחצית השקל, שהוא עשר ספירות דאור זכר, תרומה לה', צריך להרים אותו לה', ולא להמשיכו. אלא להמשיך המחצית של אור נקבה בלבד. שהוא ממטה למעלה.
וזה אמרו, מאן מחצית השקל. איהו כגון חצי ההין, דהיינו חצי מדה, ומפרש, ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן, כי הו' ה"ס קו האמצעי, שנק' מתקלא, השוקל ב' האורות ימין ושמאל שה"ס ב' ההי"ן שלא יהיה השמאל גדול מימין. (כנ"ל בספרא דצניעותא אות ג') ועל כן ממעט השמאל, שלא יאיר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד, ואז הוא שוה עם הימין המאיר ממעלה למטה, ע"ש. הרי שהו' מחלק ועושה מחצית השקל תרומה לה'. שהוא המחצית שממעלה למטה דשמאל. כמבואר.
וזה אמרו, אבנא למשקל בה דא י', עשרים גרה השקל דא יו"ד. כי יוד במילואה, יורה על מדרגה שלמה, שאור זכר ה"ס י' ואור נקבה ה"ס ו"ד, שהן בגימטריא י' שביחד הם עשרים, בסוד עשרים גרה השקל, ואומר, שאבן ששוקלים בה התרומה לה', היא י' דהיינו אור הזכר שממעלה למטה ומקבלים לעצמם רק הי' של אור הנקבה, שהוא מאיר ממטה למעלה. וז"ש העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא מבחינת עצמותו נוטה לימין לחסדים, ואינו צריך לחכמה ע"כ נקרא, עשיר. ונאמר לו שלא ירבה על י', כלומר שלא יעלה ג"כ משהו מאור הנקבה להיות תרומה לה', אלא שיעלה רק הי' של אור הזכר ולא כלום מאור הנקבה. והכי אתמר בספר יצירה עשר ספירות בלימה עשר ולא אחד עשר, ואם ז"א ירבה על מחצית השקל, דהיינו שיעלה גם מדת מה מאור הנקבה נמצא שהעלה אחד עשר ספירות, דהיינו יותר מעשר. והדל לא ימעיט, דא צדיק, כי יסוד נוטה לחכמה וצריך לה, וע"כ נקרא בערכה דל, לא ימעיט, מעשר, שלא ישאיר מדת מה מע"ס דאור הזכר, שלא יעלה לה', מחמת חשקו בחכמה במדה מרובה, כד"א, עשר ולא תשע, כי אם יפחית מדה מעשר ספירות דאור זכר שלא יעלה אותה, נמצא שלא העלה עשר בשלמות אלא תשע. וצריך להיות עשר ולא תשע.