זהר
ד)
בְּרֵאשִׁית.
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ. הַנִּצָּנִים, דָּא
עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. נִרְאוּ בָאָרֶץ, אֵימָתַי, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי,
דִּכְתִיב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ, כְּדֵין נִרְאוּ בָאָרֶץ. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ,
דָּא יוֹם רְבִיעִי, דַּהֲוָה בֵיהּ זְמִיר עָרִיצִים. מְאֹרֹת, חָסֵר. וְקוֹל הַתּוֹר,
דָּא יוֹם חֲמִישִׁי, דִּכְתִיב יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וגו', לְמֶעְבַּד תּוֹלָדוֹת.
נִשְׁמַע, דָּא יוֹם שִׁשִּׁי, דִּכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם, דַּהֲוָה עָתִיד
לְמִקְדַּם עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, דִּכְתִיב הָכָא נַעֲשֶׂה אָדָם, וּכְתִיב
הָתָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. בְּאַרְצֵנוּ, דָּא יוֹם שַׁבָּת, דְּאִיהוּ דּוּגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים.
תרגום
בראשית. ר' שמעון פתח, הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵֽנוּ (שיר השירים ב יב). הנצנים זה הוא מעשה בראשית. נראו בארץ, מתי, הוא ביום השלישי שכתוב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ (בראשית א יב), אז נראו בארץ. עת הזמיר הגיע, זה הוא יום רביעי שהיה בו זמיר עריצים שע"כ כתוב בו יְהִי מְאֹרֹת (שם יד) חסר ו'. וקול התור, זה הוא יום חמישי שכתוב בו יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָֽיִם (שם כ), לעשות תולדות. נשמע, זה הוא יום ששי שכתוב בו נַֽעֲשֶׂה אָדָם (שם כו), שהוא עתיד להקדים עשיה לשמיעה כי כתוב כאן נעשה אדם וכתוב שם נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע (שמות כד ז).בארצנו, זה הוא יום שבת, שהוא כמו ארץ החיים, שהוא עולם הבא.
פירוש הסולם
ד)
בראשית ר' שמעון וכו' : בראשית. ר"ש פתח,
הנצנים נראו בארץ.
הנצנים, זה הוא מעשה בראשית.
נראו בארץ, מתי. הוא ביום השלישי, שכתוב ותוצא הארץ, אז נראו בארץ.
עת הזמיר הגיע, זה הוא יום רביעי, שהיה בו זמיר עריצים. שע"כ כתוב בו יהי מארת חסר ו' שהוא לשון קללה.
וקול התור, זה הוא יום חמישי, שכתוב בו, ישרצו המים וגו' לעשות תולדות.
נשמע, זה הוא יום ששי, שכתוב בו, נעשה אדם, שהוא עתיד להקדים עשיה לשמיעה, כי כתוב כאן נעשה אדם,וכתוב שם, נעשה ונשמע.
בארצנו, זה הוא יום שבת. שהוא כמו ארץ החיים. שהוא עולם הבא.
ביאור הדברים,
הנצנים דא עובדא דבראשית: כלומר, ששת ימים דמעשה בראשית, שהם ו' קצוות חג"ת נה"י דז"א שמהם נבנים ע"ס דפרצוף הנוקבא דז"א. כי הנוקבא לית לה מגרמה ולא מידי, וכל בנינה הוא ממה שהז"א נותן לה. והולך ומפרש כאן איך הנוק' נבנית והולכת מהו"ק דז"א. ואומר,
נראו בארץ, אימתי, ביום ג', כי הנוק' נקראת ארץ, ואומר שהנצנים שהם ספירות הז"א, נתקבלו ונראו בנוקבא, הנק' ארץ, ביום ג' דמעשה בראשית. והנה נראו משמע שנראו פעם כך ועתה נראה באופן אחר. וזה ששואל אימתי היה זה, ומשיב שזה היה ביום ג', שהוא ת"ת. וביאור הדברים הוא, כי תחילה נאצלה בסוד ב' מאורות הגדולים, ואז היתה שוה לת"ת דז"א. ונמצא שנאצלה ביום ג' בשוה עם ת"ת דז"א, הנק' יום ג' דמעשה בראשית.
וז"ש
כדין נראו בארץ : כלומר, כיון שהמצב הזה לא היה מתקיים בנוקבא, כמו שאומר להלן, לכן אומר הכתוב
נראו בארץ, דהיינו שנראו פעם כך. ואח"כ
עת הזמיר הגיע.
דא יום ד' דהוה ביה זמיר עריצים: כי ביום ד' נתמעטה הלבנה שהיא הנוקבא דז"א, כמו שאמרו חז"ל שקטרגה הלבנה ואמרה אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך. (חולין ס:)
ואז ירד לבחי' נקודה תחת היסוד דז"א, וט"ת שלה נפלו לבריאה. ולא נשאר לה באצילות זולת נקודת הכתר שלה, ועמדה תחת היסוד, ומעתה הולכת ונבנית ע"י נצח והוד ז"א, כמו שמבאר והולך. ונקרא זה,
זמיר עריצים, מפני שהמיעוט נעשה הכנה ובית קבול לקבלת מוחין דחיה, אשר מוחין אלו מכריתין כל הקליפות הנאחזות בנוקבא. וזמיר לשון כריתה,
ועריצים הם החיצונים והקליפות הסובבים את השושנה. וז"ש,
וקול התור דא יום חמישי: התור, הוא נצח דז"א וקול התור, הוא הוד דז"א, והוא יום חמישי דמעשה בראשית. ובשביל שהיא מקבלת מההוד הכלול בנצח דז"א, ע"כ נקרא קבלתה זו, בשם קול התור.
וז"ש,
נשמע דא יום ששי: כלומר שקול התור אינו מקובל אל הנוקבא רק באמצעות יום ו', שהוא יסוד דז"א הכולל נו"ה יחד, והוא משפיע אותם לנוקבא. וז"ש, שנשמע אל הנוקבא רק ביום הששי. וזה הכלל שאין הנוקבא מקבלת רק מהקו האמצעי דז"א, שהוא דת"י או מדעת, או מת"ת, או מיסוד.
דכתיב נעשה אדם דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה : שמיעה ה"ס בינה כי ראיה ושמיעה הם חכמה ובינה. עשיה ה"ס המלכות, ונודע, שבסוד התיקון דצמצום ב', שה"ת עלתה לנקבי העינים, כדי לשתף אותה במדת הרחמים, שהיא בינה עילאה, הנה אבא הוציא אמא לחוץ ואבא עצמו אתתקן כעין דכר ונוקבא. כי עינים ה"ס אבא, וע"י עלית ה"ת אליו נתתקן הזווג של ראש בה"ת, שנקראת נקבי העינים, ואמא שהיא בינה יצאה משום זה מהראש אל הגוף. שז"ס שאין בא"א אלא כו"ח בראשו ובינה יצאה לגוף. ונמצא עתה שהעשיה שהיא ה"ת מלכות, קודמת לשמיעה, שהיא בינה. וז"ס מ"ש בתיקונים
תי ' ס"ט,אני ישנה שניה ודאי לחכמה, ע"ש. כי אבא נתתקן בנוק' הנק' אני, ונעשתה הנוקבא כמו אבא, לספירה שניה לכתר, ודורש, כי ישנה היא אותיות שניה ואני ישנה כמו אני שניה. ע"ש.
ומחמת עלית המלכות לנקבי העינים נמתקה שם מאד, ונעשתה ראויה אח"כ לעלות ולהלביש או"א עילאין, ולקבל מוחין שהם מוחין דחיה כמו אמא עילאה. וה"ס סיהרא באשלמותא. ולפיכך במתן תורה הקדימו ישראל נעשה לנשמע, והקדימו עשיה לשמיעה, שבזה זכו לקבלת התורה.(שבת פח:)
כי העשיה שהיא מלכות עלתה והלבישה את או"א עילאין ונגלה סוד היובל, שער הנון.
וזה אמרו כאן, שלכן היתה השמיעה ביום הששי, כי בו נעשה התיקון הזה להקדים עשיה לשמיעה. כמו במתן תורה, וע"כ נעשתה המלכות בשבת בראשית בבחינת ארץ החיים, שה"ס אמא עילאה. כמו שמבאר והולך. וענין זה עמוק מאד, ועי' כאן במראות הסולם, שהרחבנו ענין זה.
בארצנו דא יום שבת, דאיהו דוגמת ארץ החיים : אמא עילאה נק' ארץ החיים. וע"י השפעת יום הששי, עלתה הנוקבא ביום שבת דמעשה בראשית עד אמא עלאה, ונעשתה גם הנוקבא דוגמת ארץ החיים. כי זה הכלל אם התחתון עולה לעליון ממנו נעשה כמוהו ממש.
