פירוש הסולם
ד) ובזה נבוא לביאור השם מ"ב. כי נמצא בתיקוני זוהר (
תיקון ס"ט במאמר דבעלי קבין נוסח אחר), שמתבאר שם השם מ"ב בב' אופנים: אופן א) הוא השם מ"ב דאצילות, המכונה שם דיוקנא ממש, כלומר שכלהו השמות נחתמו ממנו, והוא ד' האותיות דהוי"ה בפשוט, ועשר אותיות דהוי"ה במילוי, וכ"ח אותיות דמילוי המילוי שהן ביחד מ"ב אותיות. אופן ב) הוא, השם מ"ב דעובדא דבראשית, שהם ז' ימי בראשית שהם זו"ן דאצילות, שיש בהם ל"ב אלהים ועשרה מאמרות, העולים יחד מ"ב.
ביאור הדברים, כי האורות המקובלים ממעל לפרסא עד היסודות דאו"א עילאין שלמעלה מחזה, ששם הראש דא"א שהוא כתר, ואו"א עי' שהם חו"ב, הם נק' שם מ"ב דאצילות, שכלהו שמות מ"ב נחתמו ממנו. וע"כ הם מרומזין בהוי"ה פשוטה שהיא כתר, והוי"ה במילואה שהיא חכמה, והוי"ה במילוי המילוי שהיא בינה. ונמצא האוירא דכיא שבאו"א שה"ס שם מ"ב.
אמנם הזו"ן שה"ס ז' ימי בראשית אינם יכולים לקבל כלום משם מ"ב, כי הם נמצאים מתחת הפרסא שבחזה דא"א, בסוד מים התחתונים, מחוסרי ג"ר, והם מקבלים מישסו"ת, שאוירא דלהון אינו נבחן לאוירא דכיא, כנ"ל. ומאו"א עילאין, שה"ס שם מ"ב, אינם יכולים לקבל, כי הפרסא מבדלת ביניהם, כנ"ל. אמנם בעת שהתחתונים מעלים מ"ן ונמשך מ"ד מע"ב ס"ג דא"ק, שהארה זו מחזירה הבינה לראש דא"א, שאז מקבלים ישסו"ת הארת חכמה ומשפיעים לזו"ן וזו"ן נעשים אז כבחינת למעלה מפרסא דחזה דא"א, ומקבלים גם הם אוירא דכיא מאו"א עילאין, ואז נעשו גם זו"ן בבחינת שם מ"ב.
ולפיכך מרומז שם מ"ב דזו"ן בסוד ל"ב אלהים ועשרה מאמרות, שעולים יחד בגי' מ"ב. כי ל"ב אלהים הוא ישסו"ת, בעת שעולים לראש, ומקבלים הארת החכמה מל"ב נתיבות החכמה, כי ל"ב נתיבות החכמה עושים בישסו"ת ל"ב שמות אלהים. שה"ס ל"ב פעמים שם אלהים הנזכרים במעשה בראשית. וסוד עשרה מאמרות הם בעיקרם בחינת ה' חסדים, אבל בעת שזו"ן כבר קבלו הארת חכמה מל"ב אלהים, הנה ה' החסדים שמקבלים, הם באים מאו"א עילאין, בסוד אוירא דכיא, שה"ס שם מ"ב, ובחינת מים עליונים. ונמצא שאין ה"ח מזו"ן נעשו בחי' שם מ"ב מטרם שיקבלו מל"ב אלהים, ולכן בא הרמז של"ב אלהים עם עשרה מאמרות הם בגי' מ"ב, דהיינו שניהם יחד דוקא. ויש עוד בחי' שם מ"ב, הנק' שם המעלה, ויתבאר במקומו.
וזהו שאומר ר' חזקיה כאן בזוהר (
אות ג').
ג) וּכְמָה דְדִיּוּקְּנָא דִבְרִית אִזְדְּרַע בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין זִוּוּגִין דְּהַהוּא זַרְעָא ( וכמו שצורת הברית נזרעה במ"ב זווגים מאותו הזרע) דיסוד דז"א
כָּךְ אִזְדְּרַע (כך נזרע) וכו'. כי אלו ה' אורות שבמאמר יהי אור ה"ס ה' חסדים, שהיסוד דז"א משפיע לנוקבא, הנק' בשם זרע. ואמר שההוא זרעא ה"ס שם מ"ב, כי אעפ"י שהם ה' חסדים בעיקרם, מ"מ כיון שיש בתוכיותם הארת החכמה מל"ב אלהים דישסו"ת, הם נבחנים לסוד שם מ"ב. והבן זה. ועם זה תבין היטב המתבאר שם בהסולם ד"ה וכמה. כי משוה בחינת בנין פרצוף הנוקבא שהיא בסוד שם מ"ב אל ההוא זרעא דיסוד הז"א. ע"ש. אמנם הגליפו דשם מ"ב, הם מ"ב אותיות מ
בראשית עד ב' דמלת ו
בהו.
