תוכן

ד. וענין ד' אותיות אלו מתבארים בפרק קו וצמצום פרק ב', בענין התפשטות אור אין סוף ברוך הוא לעשות כלים, שהם כולם דרכי השתלשלות הכלי, המתחלת מאור פשוט שעלה ברצונו ית' להנות לנבראיו. שזה המחשבה הוא סוד אור ממשי, דבו ית', הפועל והכח והפעולה וכל הבחינות הם אחד ממש. ועל כן מכנים אנו את אור הפשוט המתפשט לכלל העולמות בבחינת מחשבה, שהיא "ערך האפשר", ונגדרהו בשם זה.
פירוש, דכל שם הוא גדר, לומר שאינו יוצא מגדרו, על דרך 'טוב' שאינו יוצא לגדר 'רע', וכדומה. וזה יתכן למי שיש לו ב' גדרים, אנו מכנים לו גדר אחד מהשנים, אבל כמו שהוא ית' פשוט, כן אורו פשוט, בלי שום צדדיות ח"ו, וא"כ איך אפשר לכנותו בשם.
אמנם, נכנהו מחשבת א"ס ב"ה: והענין ללמד בא, שגם בהבריאה בכללה יש ב' צדדים, דהיינו מחויבת המציאות, או אפשר המציאות. והנה הגיע לנו הקבלה הנאמנה, שהבריאה הוא אפשר המציאות, ואין הבורא ית' מחוייב לבראותה ח"ו, ועל זה גדרו חכמינו ז"ל "האור" בכללו שמתפשט להבריאה בשם "מחשבה", כלומר, כך עלה במחשבה ; ובבחינת אפשרות שלא לעלות גם כן, ונמצא שם מחשבה יורה לנו גדר האפשרות, ולאפוקי המחוייבת, שאינו נקרא מחשבה, אלא כח וטבע וחוק. אמנם יותר מכינוי זו אי אפשר כלל לכנות האור הנמשך להתהוות בבריאה, כי אין גדר ח"ו באור הנמשך ממהותו, כמו במהותו עצמו, ודו"ק. והנה צורת המחשבה הגיע לנו הקבלה שהוא "להנות לנבראיו", שזהו סוף מעשה במחשבה תחילה, בכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, ודו"ק היטב.