תוכן

ד. אכן ודאי שאין זה מחייב אותנו להשאר תמיד בדרגא זו של חלק המעשה בלי כונה, עד שבמשך שבעים ימי חיינו לא תגדל הבנתינו בתורה ומצות משהו יותר משלמדנו אצל המקרי דרדקי [-מלמד תנוקות], בה בעת שבמילי דעלמא הולכת הבנתינו ומתפתחת מיום ליום, באופן שבהגיענו לעשרים שנה יהיה האדם הגשמי שבו מפותח בהבנה אנושית בשלימות כראוי לאדם מבוגר, והאדם התורני שבו, תהיה דעתו קצרה כילד בן י"ב שנה, דהיינו שלא הוסיף הבנה משהו על השיעור שלמד בחדר. ואיך אפשר שידורו אלו ב' האנשים בגוף אחד, והגוף ישאר בשלוה?