תוכן

ד) ובפשוט הוא כי כניסת המוחין דאבא תוך נה"י דאמא, גרעון הוא, ומורה על היותן בלתי מאירין ומעולים כ"כ כמו בשבת, אשר לגודל ערכם ואורם, לא היה כח בנה"י דאמא לסובלם בתוכם, אם לא כי הם באים מתלבשים תחלה בנה"י דאבא עצמו, אך עתה שבאים תוך נה"י דאמא עצמה, ויש בנה"י דאימא עצמה כח לסובלם בתוכה מגולים, זה יורה שאינם כ"כ מעולים ומאירין כמו בשבת, לכן אינן נקראים קדש אלא מקראי קודש, כי אין עצמות הקודש העליון מתגלה, שא"כ לא היה יכולת בנה"י דאימא לקבלם מגולים, אמנם הם מקראי קודש, מזומנים מקדש שנמשכה להם קצת הארה לבד מקודש העליון. ועל ידי תפלתינו ומעשינו, אנו קורין ומזמנין למוחין דאבא, ונקרא קודש, לכן אותם במועדם ר"ת אב, וגם כי עתה עיקר הארה הם מאמא ולא מאבא כמו בשבת, ולכן אין י"ט קודש ממש. אך בשבת עיקר הארה הם מאבא, כי במקום שיש אבא, אמא טפילה אליו, ולכן בשבת היא קודש ממש.