תוכן

ד) הנה כבר ידעת מה שנתבאר אצלינו בשער מיעוט הירח, ובתיקוני עונות, ביאור מארז"ל, שירמיהו לא אמר הנורא, שעובדי כוכבים מרקדים בהיכלו, איה נוראותיו. ושם בארנו ענין במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, וארז"ל מפני גאותו של מלכות שמים, שהוא סוד הארת הכתר, ממקום נורא שלו, שהיתה היא מקבלת מחצי ת"ת דז"א הנקרא נורא, וניתן אל החיצונים. ואז נשארה נוקבא נקודה, בעת החורבן. וזהו ראיתי את הארץ והנה תהו, כי תהו הוא סוד נקודה חדא לבד, כעת הראשונה קודם תיקון, שהיתה תהו נקודה חדא. ואמר נוראותיו בלשון רבים, הוא, כי אין לה נזר רק מחצי ת"ת של ז"א. נמצא כי הוא חצי ת"ת, הרי חד נור"א, וכנגדו גי' נזר שלה, הרי ב' נוראתיו. ודניאל היה אחר החורבן, שהיתה היא כמו במדבר אב"א, י' דילה בד' דיליה, בלי הארת ה' עליונה, ולא אמר הגבור, משום דעובדי כוכבים משתעבדין בבניו, איה גבורותיו דאב"א דאם אפילו באותן דפב"פ, משתעבדין, שנתנו אל החצונים.