תוכן

ד) ואמר כשעירים עלי דשא, כי אחר שהסוד הוא עיקר והחביב, למה הוצרך הפשוט. לזה אמר, כשעירים עלי דשא, דהיינו המטר הדק מאד, שהטפות הם דקות כשערות עלי דשא, והוא, כשמתחיל העשב לצמוח, ולהראות ע"ג קרקע, אז הוא נקרא דשא. ואם היו יורדין עליו טפות גסות, היו נפסדות. ואחר שכבר נעשה עשב, שכבר גדל, אז יורדים הרביבים עליו, שהם טפות הגסות, כי אז יש כח לסבלו. וכן הענין בפשט, כי בקטנות האדם לומד הפשט, כי הסוד אין הדעת נותן לסובלה עדיין, ואחר שלמד הפשט שהוא כשעירים עלי דשא, ומילא כריסו בבשר ויין הטוב, היינו פשטי התורה, אז יבא הסוד, כרביבים עלי עשב.