זהר

ד) וע"ד מטא ויחי יעקב במצרים, ולא הוה חדי, כי בארעא ההיא ספיקן דעמין, ספרין דכורסי יקרא, ולא מטא להון שום איניש, לא מן עלאה, ולא מן תתאה, אלא ח"י, ורזא דא, כי לא יראני האדם וחי.

פירוש הסולם

ד) וע"ד מטא ויחי וכו': ועל כן, הגיע. ​ויחי יעקב במצרים, ולא היה שמח, כי בארץ ההיא קשרם של העמים, כלומר, שכל זוהמת העמים כלולה שם, וגם הספירים של כסא הכבוד שה"ס הניצוצים של החכמה השבוים ביניהם, שמכונים ספירים, והוא בסו"ה ​וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א') ולא הגיע אליהם לבררם שום איש, לא מן העליונים ולא מן התחתונים אלא ח"י וזה סוד, ​כי לא יראני האדם וחי. (ספיקן, פירושו קשר שלהם מלשון ספקה בחבל), (כלאים ו').
פירוש. כבר נתבאר לעיל (פרשת לך דף מ"ד אות ק"ח ד"ה ביאור, ובדף מ"ח אות קיז ד"ה ויש) שמפאת חטאו של אדה"ר נפלו הכלים והניצונים של מדרגת החכמה לקליפת מצרים, עש"ה. וז"ש ולא הוה חדי כי בארעא ההיא ספיקן דעמין כי ארץ מצרים היא קליפה קשה, שזוהמת כל העמים קשורים בה, ומשום זה לא היה שם בשמחה. אבל גם ספירין דכורסי יקרא שמה, שה"ס הכלים והניצוצין של מדרגת החכמה שנפלו שמה כנ"ל. ונודע שאין מדרגת החכמה יכולה להאיר רק בהתכללות עם אור החסדים. שאז נקראת אור החכמה בשם אור החיה, בסו"ה ​ החכמה תחיה את בעליה(קהלת ז' י"ב) וז"ש, ולא מטא להון שום איניש וגו' אלא ח"י ששום אדם לא יוכל לזכות לחכמה אלא המקבלים בהתכללות החסדים, שהמקבל נקרא אז ח"י כמ"ש לעיל (ויגש דף מ"ג אות קל"א ד"ה ושיעור הכתוב) בסו"ה ​אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך ח"י, ע"ש. והיינו מדרגת יסוד דגדלות שנקרא יוסף. וזסו"ה ​ויוסף ישית ידו על עיניך דהיינו אור עינים שה"ס אור החיה. כי אור החיה אינו מאיר בפרצוף, מטרם שיש שם בחינת יוסף, שה"ס יסוד דכלים, מטעם ערך ההפכי, כנודע. וע"כ נקרא היסוד חי העולמים. וז"ש, ורזא דא כי לא יראני האדם וחי, שפירושו, שבבחינת הפנים אין שם מדרגת חי, וע"כ לא יראני האדם, כי ראיה ה"ס חכמה, שאינה מאירה זולת במדרגת אור החיה, דהיינו בהתכללותה עם חסדים. ובחינת הפנים נמשך מא"א, שה"ס חכמה בלי חסדים.