תוכן

ד) ועתה נפרש, איך חכמה ובינה, הנקראים ארכה, הם אמתים וחצי, והוא, כי הלא החסדים שיש בנ"ה דזעיר, לוקחתם היא בח"ב דידה, והם נכפלים לשנים, (כל אחד ואחד, ונמצא כי חסד שבנצח נכפל לשנים) בסוד הגדלות החסדים כנודע. והא' לנצח דזעיר עצמו, והא' המלכות, וכן בהוד. הרי חסד א' בחכמה מדה שלמה, וזהו נקרא אמ"ה, וכן בהוד, וכן בנצח, יש להם מוחין שהם ח"ב. והנה דע כלל אחד, כי כל עיקר קריאת שם המוחין, אינו אלא בראש ז"א לבד, רק שעד ב"פ קדמאין דנ"ה דז"א, לפי שהם נעשים מוחין למלכות, נקראים גם הם מוחין, אבל משם ולמטה אינן נקראים מוחין, רק גופא. ולכן כללות כל הג"פ שבנצח, נכלל תחלה האור שלו בפרק העליון, כדי שיוכל לקרא מוחין, אע"פ שהם גופא דז"א, וכנגד כללות ג"פ למעלה בפרק העליון, הם סוד ג' חצאי אמה, ועם אמת החסד, הם אמתים וחצי. וכן בהוד, מוח בינה אמה, ועם אמה וחצי הם אמתים וחצי. וחסד נקרא אמה שלמה, מה שהוא בפרק א', לפי שכל חסד עולה בחכמת המלכות. וכן בבינת המלכות, אין שום דבר נשאר למטה. משא"כ במוחין הנמשכים בכל התפשטות גוף המלכות, לכן בכל פרק ופרק אינו רק חצי אמה. גם טעם ב', לפי שחסד הוא מתגלה, ולכן לא נחלק לב', וחלק המלכות נקרא מדה שלמה. אך המוחין אין נכפלים לב', כי תמיד הם סתומים, ולכן אינו רק חצי מדה בכל פרק ופרק. ואמה וחצי רחבו, הוא החסד שבמלכות, כי שם גבורה א' מהה"ג המתפשטים בה, הרי אמה א'. וחצי האמה ממוח החכמה, כי חציו לז"א וחצי אליה, לפי שאינו נכפל כנזכר, הרי אמה וחצי רחבו בחו"ג. וכן עד"ז אמה וחצי קומתו, בנ"ה שלה. והנה אין נזכר כאן מדת קו האמצעי כלל, לפי שאין בה מוח דעת אמצעי, רק חו"ב, שהם ב' קוין ימין ושמאל, ואין מדת מוחין רק בשני קוין אלו לבד, ולא באמצעי.