תוכן

ד) והנה כבר ידעת מ"ש בסבא דמשפטים, כי בביאה ראשונה של אדם, שדי רוחא בגוה. והענין, כי האשה אינה יולדת עד שתהא שלמה, כי טרפה אינה יולדת, אמנם כל שלמותה אינה, אלא עד שיש בה שם ב"ן הזה, שהיא נפשה של הנקבה, ואז יש בה כח להוליד. ואמנם זה הנפש אינו נותן לה, עד זווגא קדמאה דבעלה עמה, ואז יהיב לה נפש, ועי"ז נשאר בחי' נפש דבעלה ביסוד שלה, והוא המעלה אחר כך בכל שאר זיווגים את המ"נ, לכן אין האשה מתעברת בביאה ראשונה, כי בביאה ראשונה עושה אותה, כדי שתהיה כלי ראוי לקבל טפה הזרעית, ואחר שקבלה הכלי ההוא, משם ואילך תתעבר, ותקבל הטפה הזרעית בכלי ההוא.