תוכן
ד)
וזהו הטעם שאמרו בס"ה בפרשת פנחס, בדף רל"א ע"ב, דיום הא' הוא דינא קשיא. והב', הוא דינא רפיא. והטעם הוא, כי ביום הא' עדיין לא נתבסמו העולמות, ואינם יכולין להתעלות, ליכלל זה בזה, אמנם הפנימיות לבדו, הוא העולה ונכלל כנזכר, ולכן הוא דינא קשיא. אך ביום הב', שכבר נכללת בחי' הפנימיות ביום הא', מכח זה, גם העולמות שהם בחי' החיצוניות, עולין ונכללין ביום הב' גם הם. ואף גם אז אינם עולים ונכללין מעצמם, רק ע"י הפנימיות של הנשמות. וכיון שעולים העולמות עצמן ביום הב', לכן נקרא דינא רפיא. ולטעם זה, ביום א' עולה הפנימיות כדי שיהיה כח ביום ב', לעלות גם החיצוניות. משא"כ אם היה הדבר בהיפך, כי ביום א' א"א אל החיצוניות לעלות, וכל בחי' הנסירה הנעשית ביום א' בענין הפנימיות, בזכרינו לחיים בברכת אבות, חוזרת להיות ביום ב', להיות בבחי' החיצוניות, ולכן הם ב' ימים.
