תוכן

ד) והנה בכל ע"ש, בבוא ליל השבת, חוזר מרע"ה לקחת אותם הארות של אלף חלקים שלו עצמם שנאבדו ממנו, ולוקחם בסוד תוספות קדושת שבת. וכיון שלוקחם משלו, הוא מחזיר לישראל אותם ההארות שלקח מחלקם. ואלו האורות נתנים לישראל בכל ע"ש, בסוד תוספות קדושת שבת, והבן זה. וז"ס ​ישמח משה במתנת חלקו, פי': כי משה הוא שמח עתה ביום השבת, במתנת חלקו עצמו הא' שנאבדו ממנו, ועתה נתנו לו במתנה ביום השבת. והכוונה לומר ולהגיד מעלת מרע"ה, כי אעפ"י שניתנו לו בתחילה, האורות והכתרים מחלקם של ישראל, הנה הוא שמח בחלקו, ודי לו בזה, ותיכף מחזיר הארותיהם של ישראל להם, ואינו נוטלם לעצמו, כי חפץ הוא לזכות את הרבים. ואינו אומר כיון שאני לא חטאתי, והם חטאו בעגל, ובעבורם אבדתי שלי, א"כ גם עתה אעכב את שלהם בידי. אמנם הוא שמח במתנת חלקו, ואז מחזיר להם חלקם. ונמצא, כי בזה ניכרת מעלת מרע"ה, כי עבד נאמן קראת לו, כי אעפ"י שהפקיד השי"ת בידו פקדון חלקם של ישראל, הנה עתה ביום שבת, הוא עבד נאמן להחזיר הפקדון לבעליו, והם ישראל.