תוכן

ד) ימלט אי נקי ונמלט בבור כפך. ר"ל, האדם הצדיק, שרוצה להוציא ניצוצות הקדושה המובלעים אז בתוך הקליפות, בי"א מדריגות שלהם, שהוא סוד ו"ה, שעולה בגימטריא א"י. ורגליה יורדות מות, והרוצה למלטה לזה הא"י, ויהיה נקי מבין החיצונים, אינו יכול, כי אם במסירת נפשו בנפילת אפים וק"ש. וזהו: ונמלט בבור כפיך. ובזה תבין מאמר לרז"ל במס' תעניות פ"ק, וז"ל, א"ר אמי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו, דכתיב נשא לבבינו אל כפים וכו'. והוא, שכשאדם מכוין בנפילת אפים כאלו מת, להעלות מ"ן לניצוצות שמובלעים בתוך הקליפות, אז תפילתו נשמעת, ועל ידו מזדווגין זו"ן, כאשר ידעת בכוונת נפילת אפים, וע"ש. ובזה יובן ג"כ המאמר שנזכר שם למעלה מזה, על פ' אם ישוך הנחש בלא לחש, שהוא רומז לומר לך, אם תמצא שישוך הנחש העליון, שהוא סמא"ל ובת זוגו, הוא, לפי שלא יש לחש למטה, שהם אותם אשר יודעים לעתור ולרצות, כמו ר"ע וחביריו שהעלו מ"ן ע"י פטירתם. ואז, כשיש מי שיודע לכוין ולעשות זיווג ע"י נשמתו, אז לא יהיה יתרון לבעל הלשון, שהוא השטן המקטרג, והוא איש לשון בל יכון בארץ. והבן. ע"כ.