תוכן

ד) והענין, כי אין פנימיות של אבא עצמו יורד למטה, רק האחוריים שלו, כי כל דבר העליון לא ירד למטה, אלא בסוד האחוריים שלו, והוא דפ"ק. ולכן כל החיות האדם תלוי בו בתוכו, וממנו יוכרו חולאי האדם, כי כפי שיש עבירה או עון, כן נחסר האור משם. וכבר ידעת מ"ש בתיקונים, כי אית י' מיני דפיקו, והם ציר"י סגו"ל וכו'. והענין, כי אבא הוא סוד הנקודים, והנה אותם הדפקות שנותן, כולם הם בציור נקודים. ולפעמים כשתשים ידך בדפק, תראה שדופק נקודה אחת, ואח"כ נקודה שנית בצדה, וזהו סוד צירי. ולפעמים זו למעלה מזו, ונקרא שב"א. ולפעמים הראשונה ארוכה, והשניה נקודה, וז"ס קמץ, וכיוצא בזה. וזה מורה, כפי מציאות החיות שנמשך לו אז, מאיזו בחינה שבחכמה. כי אם הנקודה היא דפיקותה, היא מורה על התגברות בחינת הכתר שבחכמה, שמשם שולח הארה וחיות אל האיברים כולם. ואם הוא פתח, הוא מחכמה שבחכמה. וכן כל כיוצא בזה בכל הנקודים. ולפעמים הם שני נקודים יחד, שב"א צירי, או שב"א קמ"ץ, וכיוצא בזה. אמנם דע, כי בזה יוכר החטא של האדם, כי אם הדפק הוא קמץ, זה יורה שחטא בכתר, ולכן הוא מתגבר הכתר, ומראה בתוכה שלא יסתלק. וזו היא ההיכר, כי אדרבא, אם אנו רואים בחינה א' גוברת, יורה על חסרון אותה הבחינה, ע"ד תוסף רוחם יגועון, שכל דבר חלוש, הוא מתגבר בכח כדי להתחזק, ולפעמים זה מורה בהפך, על שעשה מצוה בבחינה ההיא. ובעונות בזמן הזה אין אתנו יודע עד מה.