תוכן

ד) וזהו שנאמר לקין, הלא אם תטיב שאת, אם תתקן מעשיך, תסלק למעלה לכל הגדולות אלו, ואם לא תטיב לפתח חטאת וכו'. ור"ת "לפתח "חטאת "רובץ, רחל. והוא, כי אין לקליפה אחיזה בחסדים לעולם, ולזה כל מה דאתפשט טב איהו, אבל הגבורות כשיוצאים מרחל, תכף אוחזים בהם החיצונים, אבל למעלה אין לחיצונים אחיזה. ולכן אמר לו אם תטיב, תסתלק למעלה. וכן מצינו, כי עד שלא חטאו ישראל בעגל, היתה העבודה בבכורות, ומלכות היא לבכור, וכן היה ראוי להיות, אלא שפגם וניתן בכורתו ליוסף, אבל לא נטלה ממנו לגמרי, כי לעולם נקרא ראובן בכור ישראל. וחזר קין ונתקן באלו הב' בחינות, של יוסף ויתרו, והם השני בחינות של גבורות שביסוד ומלכות. ומיתרו באה רחב הזונה, וממנה חבר הקני. וגם מהגבורות באה יעל אשת חבר, ויעל באה בעלי, וחנה באה מחבר. ולזה אמרה: רחב פי, שהיתה מרחב הזונה, ונהפכה יעל לעלי, חבר בעלה, בחנה. וזש"ה ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל, בן שפטפט ביצרו, בן שפטם אבי אמו עגלים לע"ז, והם יוסף ויתרו. וממנה יצאו נדב ואביהו, בחינת נפש. וזש"ה אנחנו טמאים לנפש אדם, היל"ל בלשון רבים: לנפשות, אלא שנדב היה בחי' רוח, ולא היה שורה בו רוח טומאה, ולזה אמר לנפש, שהוא אביהו. וכשזכה פינחס במעשה זמרי, לקח שניהם. ואח"כ במעשה פילגש בגבעה, הפסיד בחינת הרוח, וזש"ה (דברי הימים א' ט') לפנים ה' עמו. ולזה וישאל את נפשו למות, כי לא היה לו כי אם נפש בלבד, כי שם מקום המיתה, כמ"ש רגליה יורדות מות. והלך לחורב, שהוא בחינת משה שהוא הרוח, וחזר ולקח הרוח ונשאר חי וקיים. וזש"ה בריתי היתה אתו החיים והשלום, שזה רומז ליסוד העליון, ששם מקור החיים, שהוא בחינת הרוח.