https://search.orhasulam.org/
- כתבי הארי / ספר הליקוטים / דברים / האזינו / פרק ל"ב / האזינו השמים ואדברה וכו'
אות ד
תוכן
ד) ומ"ש כי ביום אוכלו מות ימות, בדוד הע"ה, שלזה הסיבה היה ראוי להיות נפל, וימת ביומו, כי היה אדם עצמו. ולולי שנתן לו אדה"ר השבעים שנה מימיו, היה מת. ובהיות ששב בתשובה שלמה, ותיקן מה שעיוות, לא די שלא מת, אלא חי וקיים, כי דוד חי וקיים הוא. ואפילו שינה לא היה ישן, כי אם שתין נשמי כשינת הסוס, כדי שלא יטעום טעם מיתה, כי השינה היא אחת מששים במיתה.
