תוכן

ד) וקרח לא חייש ליקרא דלעילא, ואכחיש מעשה בראשית. כי הגבורה הזאת קדושה היא, וכשמתמתקת ונשארה למעלה, הוי ריבוי כבד בקדושה, וכשגורמים שיצא מן הגבורה לחוץ ולא תתמתק, גורם שתרד למטה הקדושה, וזהו חולשא בקדושה ותוספת בסט"א, שהוא מוסיף בה מן הקדושה. וכן עשה קרח, כיון שראה משה שהכחיש למעלה, וגרם מיעוט בקדושה, וגם שנדחה הוא, שהיה ראוי להתמתק ולהיות נתקן זה על ידו. וכיון שדחה אותו קרח ולא רצה, אז ויחר למשה על התיקון שהיה נוגע אליו, ולא תיקן מאד, שגרם קרח למעט הקדושה ולרבות הטומאה, וע"כ בזה אמר מאד, כי זהו יותר קשה ממה שלא זכה הוא לתקן, שדבר זה נוגע אליו לבד, אבל זה היה פגם למעלה. ולפי שגרם קרח כל זה, ירד לגיהנם כראוי אליו. הרי שקרח היה כנגד מחלוקת הראשון, כשיצאו הגבורות בתוקף ובחוזק. ע"כ.