תוכן

ד) גם נודע כי כל אלו הה' גבורות הם חוזרים להתאסף בחוטמא, ששם מקור כל הדינים והתבסמותם, כמבואר בפ' ואסף איש טהור את אפר הפרה, וע"ש. ואח"כ נמשכים בפומא, ששם מקור כל הדינים והתבסמותם, שהוא סוד אות ה', כנודע. וז"ס אות ה' של מנח"ה. הרי ידעת, איך מנחה מורה על הדינים של הגבורה, שהם ק"ג כמנין מנח"ה. וכבר ידעת, כי בתפילת מנחה אז הזווג הוא אב"א, כשיעור קומתו ממש. וזה הענין לא היה רק במשכן שילה. ולזה כוונו רז"ל באמרם, אל המנוחה ואל הנחלה וכו', אל המנוחה זו שילה, ואל הנחלה זו בית עולמים. כי שם במשכן שילה הי' ג"כ הזווג ע"ד הנז'. וזהו מ"ש מנוחה, לשון מנחה ו'. פירוש, כי סוד של ו', שהוא גבורה דז"א, נק' מנחה ומנוחה. וז"ס (בראשית מ"ט ט"ו) וירא מנוחה כי טוב, כי הוא נמשך האור מן עולמות שבחסד הנקרא טוב, ובין כולם הם י"ש עולמות. ואמנם סוד מנחה זו, שהם הגבורות יחזרו לעת"ל בע"ה, להיות אותיות נחמה.