תוכן

ד) וירא אליו ה' באלוני ממרא וכו'. בהיות, כי כל מה שאנו צריכים לתקן בזה העולם, אינו כי אם לעשות זווג זו"ן. כי אין לנו פרנסה ושפע ונשמה אלא מהם שהם אבינו ואמנו, כמו שפירש רשב"י ע"ה על פסוק ישמח אביך ואמך, אביו דא קודשא בריך הוא, ואמך דא כנסת ישראל, עכ"ז אנו צריכים לתקן עמהם הזווג של או"א, כדי שירדו להם המוחין להזדווג, ואז ירד להם שפע ומזון ונשמות וכל הצורך. ויש לשאול על מ"ש רז"ל שאין הקב"ה נכנס בירושלם של מעלה עד שיכנס בירושלם של מטה, וזה אי אפשר, כי למעלה נקראו רעים דלא איתפרשן לעלמין, ולמטה נקראו דודים דלא מזדוגין תדיר אלא לזמנין ידיעין, ולמה שפירש שנקראו רעים דלא מתפרשן אי אפשר, שהרי אמר בזוהר בפירוש שעל פסוק (דברים כ"ב א') שלח תשלח את האם. תרין תרוכין: שכינתא עילאה, ושכינתא תתאה וזה נרמז בפ' את האם. את, שרומז על אימא תתאה, שכוללים האותיות כלם מאלף ועד ת' האם: אימא עילאה. פירוש, שיש שני מיני זווגים: אחד חצון ואחד פנימי, החיצון אינו חסר לעולם, ואינו צריך שום התעוררות, והוא לקיום העולמות כלם, כמ"ש רז"ל במס' נדה יפה לאשה יפה לולד יפה לחלב, והשני הוא להוציא נשמות חדשות בעולם, ועל זה הזווג נשבע הקב"ה שלא יכנס וכו', עד שיכנס בירושלם של מטה. ופי' הדבר, עד שיהיו זו"ן מזומנים להכנס, כי אי אפשר לומר עד שיכנס ממש, כי מה שהם מזדווגים הוא להמשיך נשמות מאו"א, ואם או"א לא ימשיכו אצלם היאך תרד לזו"ן, כי דרך המשכת הנשמות הוא כזה. זו"ן ממשיכים מאו"א, ואו"א מאריך, ואריך מעתיק, עד סוף כל המדריגות, כי גבוה מעל גבוה שומר. וזהו פי' מ"ש עד שיכנס, כלומר שיהיו מוכנים ליכנס. נמצא, כי עיקר מה שאנו עושים, הוא לתקן ולזווג זו"ן, ועיקר הזווג הוא המתקת הגבורות לזווגם עם החסדים, שהוא זווג הגבורה עם החסדים.