תוכן

ד) גם דע, כי מלת פ"ה עולה מנין אלה"ים ע"ה, ולכן מוצצין בפה ביין, שהוא גבורה. וצריך המוצץ לכוין כי הדם אדום בדין, והיין אדום ג"כ, מצא מין את מינו. ולכן זוקקין שם הפה ביין על המילה, להמשיך כח הדם מבפנים כח הקליפה, עם היין, וישאר ממותק שם שד"י עם היו"ד ואדנ"י שבסוד המילה כשמברך. ואשרי המוהל שמכוין לזה. ושמעתי ממורי זלה"ה שהמוהל תינוק בזאת הכוונה, לעולם לא יטמא בריתו, ויזכה להיות מורה הוראות בישראל. וגם שמעתי, כי כמו שיש בערלה שתי עורות: עור הערלה ועור הפריעה, כן יש בברית הלשון, שני חומות: שיניים ושפתים. וכמו שהשיניים קשים מן השפתים, כן עור הערלה קשה מעור הפריעה. ולכן, מל ולא פרע כאילו לא מל. ותיקון ברית המעור, הוא ברית הלשון, להתוודות עמו, כי גם זה לעומת זה עשה האלהים.