תוכן

ד) וזמש"ה (בראשית כ"ה י"ט) ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהם הג' גבורות המתמתקים עם הג' חסדים המגולים, ונעשות א א א, כל אחת כלולה מעשר הם שלשים. והב' גבורות נעשים כל א' כלולה מעשרה הם עשר, הרי ארבעים. ולזה כשהיה יצחק בן ארבעים שנה אז היה ראוי לזווג, ורבקה היתה בת שלש שנה, לפי שאינה ראויה לזיווג עד שתעלה בנה"י שלו, ואז נזדווגו שניהם. וזמ"ש רז"ל כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, ההוי"ה של ב"ן כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, עולה ב"ן. והיא כפולה לשני הויו"ת. והם החסדים והגבורות שמתאחדים ומתמתקים. הד' היא השני גבורות המתאחדים, ואלו הם השלשה בנים שהוליד נח, היה ראוי שיולד בן רביעי, שהם השני גבורות, אלא שעמד חם וסרסו. והטעם שסירסו, הוא לפי שאלו השני גבורות הם בלי מתוק, ואם היה מוליד אותו גם היה ממתקו בהכרח, ולמתקו היה צריך לקחת הארה מהחסדים המגולים משלשתם. וחם ראה שהיא כגבורה, וחסד המתפשט בו הוא גבורה, וההארה שלו מועטת, ואם יקחו ממנו הארה ישאר בלי מתוק, לזה עמד וסרסו, ולזה נח קלל בן הרביעי שהוא כנען. ולפי שחם הוליד למטה, לזה היה כנען שהוא הרביעי כולו קליפה, ולזה אמר (בראשית ט' כ"ה) עבד עבדים וכו'. ואלו הג' בנים שהוליד נח שהם 'שם 'יפת 'חם, ר"ת שי"ח. שיפת הוא הגדול. אלא שבעבור גדולת שם אנו מקדימין אותו. או יהיה פי' שי"ח: הש' היא ג' ווי"ן, שהם שלשה אבות, וח"י עולה ג' ווין, נה"י המתפשטים, ואלו מאירים בארץ כדי להוציא התולדות למטה. וזש"ה (בראשי' ב' ה') וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. שלא ירדו הו"ק לארץ, ולא היה בה כח להוליד העולמות כולם בי"ע. ואלו הג' הם ג' גווני הקשת, שהקשת הוא היסוד, והג' גוונים הם אלו. ואלו הם הג' חצים שזרק יהונתן לדוד, כי יהונתן הוא ביסוד ודוד במלכות, וזש"ה (ש"ב א' כ"ב) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, וזרק לו אלו הג' חסדים בסוד שכבת זרע היורה כחץ.