תוכן

ד) ונבאר עתה ה' מוצאות הפה, כי הלא אעפ"י שהמדקדקים סדרו בסדר התחלת האותיות שהם אחה"ע, המתחיל באות אל"ף ואח"כ בומ"ף שהוא מתחיל באות ב' וכו', עכ"ז אין זה הסדר רק כפי סדר יציאתם. כי הלא ההברא והקול הוא בגרון, ומשם יוצאים לחוץ, ואז נחלקים לה' מוצאות, וא"כ הראשונה הם אותיות הגרון אחה"ע. אח"כ יוצא הקול יותר לחוץ לחיך, ושם נעשים אותיות גיכ"ק, אח"כ דטלנ"ת, ואח"כ זסשר"ץ, ואח"כ בומ"ף. והנה הם המתחילים ממטה למעלה, פירוש, כי הלא ההוד הוא התחתון שבכולם, וא"כ כשיורדים הה' גבורות בגרון, נמצאים עומדים כסדרן זו למעלה מזו. חסד עליונה מכולם, והוד למטה מכולן. וא"כ היותר קרובה אל הגרון היא גבורת ההוד, והיא אחה"ע, שכבר ידעת כי אימא עד הוד אתפשטת, כי הוד בחינת נוקבא, ואחה"ע הוא בחינת אימא. אך גיכ"ק הוא בחינת דכורא, שהוא החיך הנקרא אבא, והוא בחינת גבורת הנצח, כי דכורא בנצח ונוקבא בהוד. אח"כ ת"ת, והוא הלשון, והם אותיות דטלנ"ת. אח"כ הגבורה, והם השמים, והם אותיות זסשר"ץ. וכבר ידעת כי השינים הם בחינת גבורה, שין שורקת, אך מ"ם דוממת, בחינת חסד, אחרונה מכולם, והם בפה אותיות בומ"ף.