תוכן

ד) ולזה כל שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, לפי כי מה שירד למטה הוא בחינת נפש ורוח ונשמה מעשיה, שכולו בחינת נפש, וכל זה הוא בבחינת הגבורות, כי בחסד אין צריך בירור, כי הוא מבורר מבחינת עצמו. וכן תמצא שהמים בעצמם הם מבוררים, אבל אם יפלו על העפר או כיוצא אז יהיה שם עכירות, וזה העכירות אינו מצד עצמו רק מהמקום שירדו בו, אבל היין הוא בעצמו יש בו שמרים, וצריך להתברר, ויש בו בחינת היין שלמעלה שהוא צלול לגמרי, ושעל השמרים יש בו עכירות, והשמרים מהם בעצמם מוציאים מים שרופים וכדומה, והשאר לא יצלח לכל, ועליו נאמר (ישעי' ל' כ"ב) צא תאמר לו והוא ע"ז ממש. ולזה כשהאדם אוכל, מעלה אותו מעשיה וזה קרוב להפסד, ואם לא יעלה אותו האדם בבחינת הרוח, שהיא התורה, תחזור הנפש הזאת ותתקלקל, ולזה הוא כאילו אכלו מזבחי מתים.