תוכן

ד) ואפסיקו הלכתא, דאין צריך להעלות לו שכר. ומיהו הני מילי, בחצר דלא קיימא לאגרא, דהיינו בזמן שאין בית המקדש קיים, שאין נשמות הצדיקים מועילים לזווג גמור. אבל בזמן שב"ה קיים, שקיימא לאגרא, ע"י שכר מצות הצדיקים, וע"י נשמות הצדיקים. ואין ספק, כי אז לא יבצר זווג זה, כי אעפ"י שבעל הגינה יכנס הוא בעצמו בגינתו, לזרוע גינתו בידו, מ"מ לפעמים יפול הזרע מאליו בגינתו, ותצמיח זרועיה. וצריך התעוררות של התחתונים אף לזווג זה. והטעם הוא, כי כאשר הגינה העליונה, תמצא בעל הגינה זרוע, לא תשים לב לזרעים הנופלים להצמיחם, אם לא ע"י התעוררות התחתונים. משא"כ בזמן שאין ב"ה קיים, כי אחר שאין בעל הגינה זורעה כראוי, היא משתוקקת להצמיח זרעים, ומעוצם תשוקתה מצמחת הזרעים הנופלים מאליהם, ואינה צריכה להתעוררות התחתונים.