תוכן

ד) עוד במאמר הנזכר, בדף הנזכר, וז"ל, אוף הכי תרין רצועין, חד ארוכה, וחד קצרה. קצרה עד החזה, ארוכה עד טיבורא. ואתפשטותה דהא עלאה עד הוד כו'. זה המאמר נמצא פירושו, מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה, וז"ל, דע כי שני שוקי הבינה, האחת גבוהה מן השנית. והם שתי רצועות שבתפילין, הקצרה עד החזה, והארוכה עד הטיבור. ונראה לי, שטעם הדבר הוא, כי ת"ת יונק מנצח שבבינה, רחמים. ומלכות יונקת מהוד שבבינה, דין. ולפי שעד החזה עדין לא נתקנה דיוקן המלכות, לפיכך נתפשט נצח שבבינה, כח הת"ת, עד שם. וכמו שנזכר באדרא רבא, בדף קמ"א ע"ב, וז"ל, כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי, שארי מחדוי, מבין תרין דרועין, באתר דתליין שערי דדיקנא, דאתקרון ת"ת. ואתפשט האי ת"ת, ותקין תרין חדין, ואשתליף לאחורוי, ועבד גולגלתא דנוקבא, כלא סתימא מכל סטרוי כו', וזה ברור. וכאשר התחילה דיוקן המלכות להתגלות, הוצרכה להיות כח הוד שבבינה נמשך עוד, להיותה יונקת ממנו, עד הטיבור. כי זהו התפשטות השני, שנתפשט התפארת מטיבורא דלבא, ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא, ותקין מפרצופא דנוקבא עד טיבורא, ומטיבורא שארי ובטיבורא שלים. כנזכר באדרא רבא. ועד שם הגיע התפשטות הוד שבבינה, כי משם ואילך מתחילין הדינין במלכות. כמבואר שם באדרא, שבני מיעיה הם דינין, ובינה היא רחמים, אלא שדינין מתערין מינה, כנזכר בזוהר ולפיכך לא נתפשטה יותר.