תוכן

ד) והנני מתחיל לבארם בעזרת האל, דע, טרם אשר נאצלו הנאצלים כלם, היה אז אור העליון פשוט, ממלא כל המציאות כלו, ולא היה שום מקום פנוי, בבחינת אויר ריקני חלל כלל, אלא הכל היה ממולא מן אור האין סוף הפשוט ההוא, ולא היה בו, לא בחינת ראש, ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשואה אחת, והוא הנקרא אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לבריאת עולמו, ולהאציל עולם הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו, אשר זו היתה סיבת בריאת העולם, כמבואר למעלה בחקירה הא', הנה אז צמצם האין סוף את עצמו, בנקודה האמצעית אשר בו ממש, באמצע אורו, ונתרחק האור ההוא אשר בנקודת אמצעותו אל צדדי נקודת האמצע, ואז נשאר מקום פנוי, ואויר ריקני חלל, בנקודת אמצעיתו, כזה: (עיגול עם נקודה באמצע)