זהר

ד) אדהכי הא ינוקא קא נחית, פתח ואמר בוצינא קדישא פתח פיך באורייתא, דהא פימך איהי סיני, קלין והבלין דנפקין מפומך עלייהו אתמר וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידים וגו', וכלהו צייתין למלולך עלאין ותתאין, דאינון שתין רבוא דמתיבתא עלאה ושתין רבוא דמתיבתא תתאה, ואנת איהו בדיוקנא דמארך, דבזמנא דפתח באנכי שור לא נגח אריה לא שאג עוף דאיהו נשרא לא פרח, וכל חיילין דתליין מנייהו בכרסייא יקרא, ואדם לשבת על כרסייא דאיהו קודשא בריך הוא, איהו ציית למלין דילך, בגין דמטרוניתא דילה דאיהי אורייתא קדישא סליק בפימך.

תרגום

ד) אדהכי הא ינוקא וכו׳. בינתים הרי תינוק יורד. פתח ואמר, נר קדוש, פתח פיך בתורה, שהרי פיך היא סיני, קולות והבלים שיוצאים מפיך עליהם נאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וגו' וכולם מקשיבים לדבורך עליונים ותחתונים. שהם ששים רבוא של הישיבה העליונה. ושישים רבוא של הישיבה התחתונה. ואתה הוא בדיוקן של אדונך. שבזמן שפתח באנכי, שור לא נגח ואריה לא שאג עוף שהוא נשר לא פרח. וכל צבאות שתלויים מהם בכסא הכבוד, ואדם לשבת על הכסא שהוא הקדוש ברוך הוא, הוא מקשיב לדברים שלך. מפני שהמלכה שלה היא התורה הקדושה עולה בפיך.