זהר

ד) והא ש׳ דתלת אבהן אינון, אלא ש׳ עלאה ענפי אילנא, ש׳ תתאה שרשי אילנא, ובגין דא וכל שיח דא צדיק, וכל עשב ע״ב ש׳ דא יעקב כליל תלת אבהן, דאינון ענפי אילנא, דסלקין לשבעין ותרין שמהן דויסע ויבא ויט, דבהאי שמא אתבריאו עשבין ואילנין דאינון נשמתין דצדיקיא, והאי עשב עליה אתמר ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, לחם אבירים אכל איש, ואיהו נהמא דאורייתא. דאתמר ביה לך אכול בשמחה לחמך, ואיהו לעבודת האדם, ה׳ דאדם דאתמר בה המוציא לחם מן הארץ, מאי לעבודת האדם, לית עבודה הכא אלא צלותא, דאיהי פולחנא דשכינתא, עבודת יהו״ה ודאי, ועלה אתמר יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, יצא אדם לפעלו דא צלותא דשחרית, ולעבודתו עדי ערב דא צלותא דמנחה, דאתמר בה ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב.

תרגום

ד) והא ש׳ דתלת וכו׳. והרי ש׳ של שלשה האבות הם. אלא ש׳ עליונה ענפי האילן. ש׳ תחתונה שרשי האילן. ומפני זה וכל שיח זה צדיק. וכל עשב ע״ב ש׳, זה יעקב כולל שלשה האבות, שהם ענפי האילן. ועולים לשבעים ושנים שמות של ויסע ויבא ויט. שבזה השם נבראו עשבים ואילנות שהם נשמות הצדיקים. וזה העשב, עליו נאמר ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ, לחם אבירים אכל איש. והוא לחם התורה שנאמר בו לך אכל בשמחה לחמך. והוא לעבודת האדם, ה׳ של האדם שנאמר בה המוציא לחם מן הארץ. מהו לעבודת האדם. אין עבודה כאן אלא תפלה. שהיא עבודת השכינה, עבודת יהו״ה ודאי. ועליה נאמר יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. יצא אדם לפעלו זו תפלת שחרית. ולעבודתו עדי ערב זו תפלת מנחה, שנאמר בה ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב.