זהר

ד) קם סבא בתר טולא דרבי שמעון, ואמר רבי רבי, האי קרא הכי שמענא ליה, שאו מרום עיניכם, שאו כמו שאו ידיכם קדש, ודא קדש ישראל ליהו״ה ראשית, מרום דיליה כתר עלאה, מי אימא עלאה דברא עלמא באלה, מאן אלה, ל)אלה ראשי בית אבותם, ואינון תלת אבהן, המוציא במספר צבאם אלין צבא השמים דאינון נצח והוד, מאי מספר דלהון, אלא מספר וחשבון דכלא דא שכינתא עלאה, לכלם בשם יקרא דא שכינתא תתאה, דאתמר למשה בגינה ואדעך שם, מרוב אונים, ההוא דאתמר ביה וידגו לרוב בקרב הארץ ודא צדיק, ואיהו אמיץ כח איש צדיק, כח דיליה איהי כח דעובדא דבראשית, דאתמר בה ועתה יגדל נא כח אדנ״י, לא נעדר משכינתא לעלם, והאי והאי כלא קשוט, שבעין אנפין לאורייתא.

תרגום

ד) קם סבא בתר טולא וכו׳. קם הזקן אחר צל של רבי שמעון, ואמר, רבי רבי, זה הפסוק כך שמעתי אותו. שאו מרום עיניכם. שאו, כמו שאו ידיכם קדש. וזה קדש ישראל ליי׳ ראשית. מרום שלו כתר עליון. מ״י אימא עליונה, שברא העולם באלה. מי אלה. אלה ראשי בית אבותם, והם שלשה האבות. המוציא במספר צבאם אלו צבא השמים שהם נצח והוד. מה מספר שלהם, אלא מספר וחשבון של הכל זו שכינה עליונה. לכלם בשם יקרא זו שכינה תחתונה שנאמר למשה בגללה ואדעך בשם. מרב אונים אותו שנאמר בו וידגו לרב בקרב הארץ, וזה צדיק. כח שלו הוא כח של מעשה בראשית, שנאמר בו ועתה יגדל נא כח אדנ״י. לא נעדר מהשכינה לעולם. וזה וזה הכל אמת. שבעים פנים לתורה.