זהר

ד) דיחודא דצלותא וברכתא, תלייא בדיבורא ובמילולא דפומא, וכולא תלייא בעיקרא דעובדא. ומאן דלא ידע עיקרא דעובדא, לאו עבידתיה עבודה. ואי פגים עובדא מילולא, לא אשכח אתר לשרייא ביה ברכתא. ולאו איהו צלותיה צלותא. ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. ווי לההוא ב"נ דפגים צלותיה פולחנא דמאריה. עליה כתיב, כי תבאו לראות כו', רמוס חצרי לא תוסיפו הביא וגו', לא אוכל און ועצרה.

פירוש הסולם

ד) דיחודא דצלותא וברכתא וכו': כי היחיד של התפלה והברכה תלויים בדיבור ובאמירת הפה, והכל תלוי בשורש המעשה. ומי שאינו יודע שורש המעשה, אין עבודתו עבודה. ואם פוגם המעשה של הדבור, לא נמצא מקום שהברכה תשרה בו, ותפלתו אינה תפלה, והאדם ההוא נפגם למעלה ולמטה. אוי לאותו אדם שפגם תפלתו ועבודת אדונו, עליו כתוב, כי תבואו לראות וכו'. רמוס חצרי לא תוסיפו הביא וגו'. לא אוכל און ועצרה.