זהר

ד) כד אתא, חזייה רבי שמעון למלאכא, א"ל אי לא תיזל, גזרנא עלך דלא תיעול לשמייא, ותהוי באתר דעזא ועזאל. וכד תיעול קמי קב"ה אימא ליה, ואי לית תלתין זכאין בעלמא, ליהוון עשרים. דהכי כתיב לא אעשה בעבור העשרים. ואי לית עשרים, להוו עשרה, ואח"כ כתיב, לא אשחית בעבור העשרה. אי לית עשרה להוון תרין, דאינון אנא וברי. דהכי כתיב, על פי שנים עדים יקום דבר, ואין דבר אלא עולם, דכתיב בדבר ה׳ שמים נעשו וכו'. ואי לית תרין, הא אית חד, ואנא הוא. דכתיב וצדיק יסוד עולם. ביה שעתא נפק קלא מן שמיא ואמר, זכאה חולקך רבי שמעון, דקב"ה גזר למעלה, ואת מבטל לתתא, בודאי עלך כתיב רצון יראיו יעשה.

פירוש הסולם

ד) כד אתא חזייה וכו': כשבא, ראה ר"ש את המלאך, א"ל אם לא תלך להקב"ה בשליחותי, אגזור עליך שלא תכנס לשמים, ותהיה במקום עזא ועזאל. שהפיל אותם ה׳ משמים לארץ. וכשתבא לפני הקב"ה תאמר לו, ואם אין שלשים צדיקים בעולם, יהיו עשרים, כי כך כתוב, לא אעשה בעבור העשרים. ואם אין עשרים, יהיו עשרה, כי אח"כ כתוב, לא אשחית בעבור העשרה. ואם אין עשרה, יהיו שנים, שהם אני ובני, כי כך כתוב, על פי שנים עדים יקום דבר. ואין דבר אלא העולם, שכתוב, בדבר ה׳ שמים נעשו. ואם אין שנים, הרי יש אחד, ואני הוא. שכתוב, וצדיק יסוד עולם. בה בשעה יצא קול משמים, ואמר, אשרי חלקך רבי שמעון. שהקב"ה גוזר למעלה ואתה מבטל למטה. עליך כתוב, רצון יראיו יעשה.